זמני כניסת ויציאת שבת ברחובות: השבת של ה-4 במאי ברחובות, כ"ו בניסן התשפ"ד, תיכנס ביום שישי בשעה 19:01 ותצא למחרת בשעה 20:02. השבוע אנו קוראים את פרשת: אחרי מות.
"בצדק תשפוט עמיתך"
(פרק י"ט, פסוק ט"ו)
בצדק. פרשת השבוע מלמדת אותנו ומבקשת מאיתנו להפנים ולחיות כך, ללמד זכות על האחר. לפעמים אנחנו מזעיפים פנים בשל דברים שוליים כל כך שגרמו לנו, בנקודת הזמן הספציפית, להגיב לא טוב. בדרך כלל מאוד קל לנו ללמד זכות על עצמנו: לא הרגשתי טוב, חברה שלי לא עונה שלי, השכן שלי השאיר את האשפה שלו מחוץ לדלת וכל הבניין מריח זוועה, הילד שלי התחצף אלי, שכחתי להכין שיעורי בית והמורה כעסה עלי, ועוד כהנה וכהנה. אני זעפתי וזעמתי והוצאתי את זה שלא בכוונה על מישהו אחר שהיה בדיוק בסביבה שלי ושאל אותי שאלה בתום לב.
הגיוני עד כאן, לא? אנחנו שוכחים לפעמים שזה הגיוני שכך בדיוק קורה אצל השני. ועוד לא הזכרנו שאולי מישהו בבית של השכן שעיצבן אותנו הבוקר חולה, אולי פיטרו את האח המעצבן שלה מהעבודה והוא טרם סיפר כי הוא מתבייש ולכן הוא הגיב אלינו בצורה לא נעימה, ועוד כהנה וכהנה, דוגמאות יש למכביר.
הפרשה אומרת "בצדק תשפוט עמיתך". בספר 'טובך יביעו' כותב הרב יצחק זילברשטיין שיש מפרשים את מה שאמרו חז"ל בפרקי אבות: "הוי דן את כל האדם לכף זכות", שהחובה היא להתבונן ב"כל האדם". לרדת אל שרשיו מילדות, להעמיק ולחדור אל צפונות נפשו ולחקור ועוד פעם לחקור בבעיותיו האישיות, בכישוריו, במצבו הכלכלי, האם "הולך לו" בחיים או לא, ורק אחרי שהתבוננת ב"כל האדם", רק אז יש לך את הזכות להכריע לכאן ולכאן.
כמובן שאין זה אומר עכשיו שנשלח לאותו אדם חוקר פרטי או נתנהג כמו חוקר פרטי, אבל בהחלט ננסה להביט באמת, לראות עם הלב ולא רק עם העיניים ולדון אותו לכף זכות.
וגם אם לא נתבונן, פשוט נרגיל את עצמנו ונזכיר לעצמנו שאנחנו לא יודעים הכל ונלמד עליו זכות. זה הרגל נהדר ומבורך, גם בשבילנו אנו, בשביל השלווה הנפשית שלנו ובשביל הבריאות שלנו. תנסו את זה.
ומסיים הרב זילברשטיין וכותב הרי אנחנו אוהבים את מי שמספר דברים טובים על הילדים שלנו, נכון? אז אם אנחנו נספר דברים טובים על הילדים של אבא שבשמים, הילדים של הקב"ה בכבודו ובעצמו, נגדיל את האהבה שלו אלינו. והוא בוודאי ישפיע אהבה וכל טוב על מי שמלמד זכות על הילדים שלו.
סיפור לכבוד שבת
ונסיים בסיפור לכבוד שבת שמובא בספר 'טובך יביעו'. אוטובוס של אגד נסע בכביש המהיר תל אביב-אשדוד. לפתע ניסתה מכונית פרטית קטנה לעקוף את האוטובוס שוב ושוב עד שהצליחה. נהג המכונית אותת לנהג האוטובוס לעצור ולא הרפה עד שאכן האוטובוס עצר. כשעצר, רץ נהג המכונית לעבר דלת האוטובוס, דפק עליה בחוזקה וצעק: "פתח כבר!".
כשנפתחה הדלת, הוא שעט לעבר המושב האחורי, תפס את אחד הנוסעים בדש חולצתו והשכיב אותו על הרצפה. עם יד על הלב, מה הייתם חושבים על אותו נהג מכונית חצוף? עכשיו קראו את המשך הסיפור.
נהג הרכב הפרטי היה רופא בכיר בבלינסון. במהלך הנסיעה הוא הבחין מבעד לחלון בנוסע האוטובוס שעושה תנועות משונות בראשו שמוכיחות על התקף לב שיתרחש בדקות הקרובות. הרופא הזה הציל את חייו של הנוסע. הוא ביצע לו הנשמה מלאכותית וזכה במצווה עצומה של הצלת נפשות. עכשיו תגידו אתם: חצוף או צדיק?
השבוע במסגרת 'קבלה לשבוע' אחד בלבד, נקבל על עצמנו ללמד זכות. לאמן את המוח שלנו ללמד זכות. הרב זילברשטיין נתן רעיון לספר סיפורים לילדים, שבהם על פניו לא נראה שאפשר לדון לכף זכות את גיבור הסיפור, וביחד למצוא זכות עבורו. וכך להרגיל את עצמנו ואת ילדנו לראות את החיובי שבאחר.
וכמובן, נקדיש את הזכויות של הקבלה הטובה שלנו לזכות החטופים והחטופות שישובו כבר הביתה, לזכות חיילי ישראל ולזכות העם שלנו. שבת שלום!
