בסיפור חייו של עדיאל בראל מגדרה, רק בן 31, שזורות תחנות חיים מעולמות שונים ומנוגדים. נצרות, יהדות, חיים חרדיים בקהילה סגורה, חזרה בשאלה וחיים חילוניים בעיר הכי חופשייה, תל אביב. שנים של טלטלות וחיפוש עצמי הובילו אותו להתחבטויות ודילמות רבות, והמוזיקה בכל העולמות הייתה מפלט עבורו.
קראו גם:
עכשיו, בחג החירות, הוא משתף בראיון את המקום היציב שהוא נמצא בו היום לדבריו, וחותם מסע של שלושה עשורים באלבום ייחודי שמתאר את עברו, עבר שיכול למלא ספרים רבים, מספר איך הצליח לסדר מחדש את חייו וחושף את החלום הגדול שלו.
בן של כומר
סיפור חייו של בראל מתחיל במקסיקו, שם אביו נולד למשפחה נוצרית אדוקה ואוהבת ישראל. "אבא שלי תמיד היה עם חיידק פנימי של חיפוש אחר האמת, ממש מגיל קטן", מספר בראל על תחילת מסעו של אביו להבנה כי נפשו יהודית. "הפעם הראשונה בה החלו בו ספקות הייתה כשהוא הזמין לקהילה ספרי תנ"ך. הוא עצמו ידע את ספר התנ"ך בעל פה, אבל כשהמשלוח הגיע והיו בו ספרי תנ"ך מהעולם, הוא הבחין בסתירות שונות בגרסאות, ואם עד לאותו הרגע הוא חשב שיש אמת אחת, הוא פתאום הבין שישנן הרבה גרסאות לאמת".
באותה התקופה, אביו של בראל פגש ביהודי חילוני שנמצא במקסיקו, שיחה ארוכה ביניהם על זהות יהודית וארוחת ערב משפחתית בה אירחו אותו הובילו לרצון עז עוד יותר לחקור את השאלות שנותרו בו פתוחות. האב, שהיה בן לכומר ובתהליכים מתקדמים של כמורה, בחר לצאת למסע לפגישת רבנים בארצות הברית הסמוכה, איתם ניהל במשך שבועות רבים דיונים שהובילו אותו למסקנה שהיהדות היא הדבר האמיתי, ולכן עליו להתגייר.
"אבא חשש לספר את זה למשפחה ובצדק, סבא שלי ראה במהלך הזה בגידה בנצרות והוא לא דיבר איתו יותר לעולם. מלבד אחות אחת כולם ניתקו את הקשר עימו כי הוא גם סחף אחריו קהילה של 250 משפחות שהוא היה הכומר שלהן, ועבורם, אם ראש הקהילה שלהם רואה את האמת ביהדות – גם הם ראו את אותה האמת", מספר בראל.
לא מעט מאותן משפחות עלו ארצה, ולעתים קרובות כשהיה קטן והיה מטייל עם אביו ברחבי הארץ, היה פוגש מקסיקנים שעליהם אביו היה מספר שהגיעו לאחר אותו תהליך.
הליך הגיור של האב לא היה קל, הוא נותר בארץ לאורך תקופה, כשהוא עובר הליכי למידה ועומד בהם בהצלחה, אך הרבנים הקשו עליו מאוד. בסופו של דבר הצליח להתגייר בזכות עקשנותו ואז חזר לארה"ב כדי לעבוד.
ילד חרדי
אביו של בראל הכיר את אמו, ולמרות שהגיעה מהעולם הדתי־לאומי, לא היה לה קל לקבל את העובדה שהוא גר. עם זאת, האהבה ביניהם הייתה כה גדולה שהם התגברו על המכשול והחליטו לעלות ארצה ולהקים משפחה גדולה של שבעה ילדים, בה בראל הוא הבכור.
"אחרי החתונה ההורים התחרדו, זה מבחינתם היה מה שסימלה היהדות, ואנחנו גדלנו כיהודים נוקשים ועברנו לא מעט דירות. למדתי בחיידר ואז בבית ספר תפרח בקריית ספר, מקום ליטאי חזק ביותר, אבל מגיל קטן היה לי איזה אישיו מול העולם החרדי, ולא היה לי האומץ לדבר עליו", מספר בראל. למרות זאת, כשהיה בגיל בר מצווה הוא החליט לאזור אומץ ולספר לאמו שהוא רוצה ללמוד במסגרת דתית־לאומית. האם, שהגיעה מהמסגרת, הסכימה, אך הדבר עלה לו ביוקר.
"התקבלתי ללימודים במסגרת דתית־לאומית, אבל שבועיים לפני סוף שנת הלימודים הוחלט שהיא תיפתח בישיבה חרדית. אחרי שנבחנתי למסגרת הזאת וחזרתי לבית ספר תפרח, נודע לראש בית הספר שניסיתי להתקבל לישיבה אחרת, והוא לא קיבל את זה יפה והעיף אותי. אם מעיפים בחור ישיבה שבועיים לפני סוף שנה זה יכול לקרות בגלל שתי סיבות – כי תפסו אותו עם בחורה או כי תפסו אותו עם פלאפון, אז בשום מקום אחר לא היו מקבלים אותי. הלכתי למקום היחידי שהסכימו לקבל אותי וזו הייתה מסגרת של צרפתים, אחרי חודש וחצי פרשתי וקיבלתי את האומץ לומר שאני לא רוצה להיות שייך יותר לעולם החרדי".
מרד נעורים
בראל היה רק בן 16 כשגמלה בו ההחלטה שהעולם החרדי הוא לא בשבילו. גם היום הוא מודה בדיעבד כי זו הייתה ההחלטה הטובה ביותר שהיה יכול לקחת. הוריו, למרות הקושי הגדול, נתנו לו ללכת בלב כואב. "בשנתיים האחרונות הם הבינו את מה שאמרתי להם במשך שנים, היום הם יותר מסכימים איתי, ואחים שנשארו חרדים והתעקשו לשמר את המקום הזה מבינים בעצמם שגם הם לא רוצים להיות שייכים להגדרה הזו".
איך אתה מגדיר את יהדותך היום?
"היום אני יהודי עובד השם וזו הגדרה שצריכה להתקבל אצל כולנו, לא רק כחרדים אלא גם כהגדרה חילונית לאומית, חב"דניקית. כל ההגדרות של הזרמים, מעבר לזה שהן לוקחות משהו מסוים ביהדות ומתאימות אותו, הן גורמות לפירוד וחילוק בין אדם לאדם. חרדי מסתכל מלמעלה על חב"דניק, והחב"דניק מתנשא על החילוני וכן הלאה וכן הלאה".
הוא מספר שיש לא מעט אנשים שנראים כמו חרדים, אך מדובר לעתים על שיטה. "אני חושב שאהבה אמיתית נמדדת כשאני לא מסכים עם האדם ואוהב אותו למרות זאת, חרדי או חילוני".
הבמה הראשונה
בראל התחיל לנגן על סירים כשהוא בן שנתיים בלבד, ומאז ומתמיד שר וניגן בכל הזדמנות. "זה מה שהעיר והחיה אותי, הקלטתי אלבום בגיל 12 בסטייל חרדי ולמדתי פיוטים, ניגנתי והופעתי בחתונות ובגיל 16 מצאתי את עצמי בחוץ, כשהייתי פתאום צעיר בתל אביב. התביישתי מעולם החזנות והפיוטים והעשור הזה, בין גיל 16 לגיל 26, היה מלא בבלבול", הוא מספר.
המשפחה לא התנתקה ממנו, אך האמצעים לתמוך בו היו דלים וחייו בתל אביב היו למראית עין חילונים, אפילו אם לא תמיד התכוון לכך. "זה לא שרציתי להיות חילוני, פשוט לא רציתי להיות חרדי", הוא מסביר. בגיל 18 לא התגייס, ככל הנראה כי עדיין היה רשום בישיבה, אך מאוחר יותר קיבל צו גיוס והתגייס תוך בקשה שלא לשאת נשק בשל טראומות ילדות הקשורות לכך שסבל מבעיית ראייה והיה נבהל מרעשים חריגים, כמו קולות הנפצים בפורים. "זה היה גורם לי להסתגר בבית", הוא אומר. בסופו של דבר, בשל הצורך בנשיאת נשק, השתחרר מהשירות הצבאי ומצא את עצמו מנגן בתופים וקלידים ומתחיל לצלול בחזרה לעולם המוזיקה.
כמה שירים של בראל כבר השתחררו ואפשר למצוא אותם ביוטיוב, ובקרוב ייצא האלבום שיספר את סיפור מסעו. "היופי במוזיקה הוא שאני לא צריך שיבינו על מה אני מדבר בשיר, שכל אחד יבין את השיר מהמקום שלו. בשירים אני נוגע בנושאים כמו חוסר ההבנה מה זו אהבה, איך מרגיש חיבוק ומגע, אלה דברים שלא רואים בעולם החרדי ובכל שיר אני נוגע בנושאים האלו.
"האלבום מדבר את העבר שלי ויש לי רצון לשחרר אותו, את אותן עשר שנים שהייתי מבולבל, שהייתי בעולם הזה אבל לא רציתי להיות שייך אליו".
החלום
בראל מתאר את חייו כיום כמקום הכי טוב שהגיע אליו עד כה. הוא נשוי לבת אל וביחד הם הורים לגפן בן העשרה חודשים. הוא מרגיש מחובר עוד יותר ליהדות, ורואה במוזיקה שליחות ליצור, לשיר, לרגש ולשמח אנשים.
"הקלטתי אלבום בגיל 12 בסטייל חרדי ולמדתי פיוטים, ניגנתי והופעתי בחתונות ובגיל 16 מצאתי את עצמי בחוץ, כשהייתי פתאום צעיר בתל אביב והתביישתי בעולם החזנות והפיוטים"
עם מי היית חולם להופיע?
"החלום שלי הוא להופיע עם להקת הרוק האמריקנית וואן ריפבליק, גם שאר חברי ההרכב מיוחדים בעיניי, אבל בעיקר ראיין טדר, ואם לא להופיע אז לפחות להיות מעורב איתם בכל דרך מוזיקלית אחרת".
איפה אתה רואה את עצמך בעוד עשור?
"בעזרת השם מופיע, שר ומנגן, עושה את השליחות שאני חושב שלשמה הגעתי לעולם, אני מקווה לדייק את עצמי הרבה יותר כבן אדם בעולם הזה, בעיקר כלפי אשתי היקרה שהיא חד־משמעית הכי חשובה לי, וגם כאבא לגפן ובע"ה גם לעוד כמה נשמות שנזכה שירדו אלינו עד אז".
פסח ואני
איך יעבור עליו החג, הקטע שהוא מחכה לו בהגדה וה"חמץ" שישמח לוותר עליו
איפה תחגוג את חג הפסח?
"עם כל הצד של אשתי במשפחה, וב"ה זכיתי במשפחה שלא חלמתי אפילו לבקש, הם ממש ריפוי לנשמה שלי. פלוס, אני זוכה בנוסף לנוכחות של חלק מהצד שלי במשפחה, כך שאווירה מדהימה כבר יש לנו".
החלק האהוב עליך בהגדה?
"יש הרבה חלקים בהגדה שאני אוהב, ומחברים אותי אל מקומות גבוהים, אבל החלק האהוב עליי הוא בסוף־בסוף כשכולם שרים חד־גדיא ואחד מי יודע, כי בחלק הזה אני מרגיש את החיבור הפשוט של כולנו, הורים, ילדים, נשים וגברים, צעירים וזקנים, כולם שרים ביחד או מזייפים ביחד, אבל זה לא משנה כי זה קורה ביחד".
ה"חמץ" שתרצה להיפטר ממנו בשנה הקרובה?
"אני רוצה להפסיק להתעסק במראה החיצוני שלי, מהמקום של מה יגידו, ובכלל בחיצוניות שלי, כמובן שכן לעשות ספורט, וכן להיות מודע לגוף שלי. מקס נורדאו טבע את הביטוי 'יהדות השרירים', וגם הרב קוק כתב על זה, ואכן צריך לחזק את הגוף ולדאוג לו, אבל מתוך מקום מאוזן, של 'נפש בריאה בגוף בריא' ולא ממקום של לתת לחיצוניות שלי לנהל אותי".
עוד חדשות רחובות
