מבין מאות האנשים שחלקו כבוד אחרון לניר דקל, שנהרג באסון העגורן בתחנת הכוח רוטנברג ואותר אחרי 43 ימים תחת ההריסות, היו גם ילדיו ורעייתו של ההרוג הנוסף, נפתלי אדרי.
"הפכנו למשפחה", מספרת איילת, בתו של אדרי, גמלאי חברת החשמל שדג על המזח בליל התאונה ונעדר למשך 24 שעות. "חווינו את אותה טרגדיה והגורל מקשר בינינו. אנחנו מקווים שהבאת ניר לקבורה תקל קצת על המשפחה לסגור מעגל, כמו שהיה עבורנו".
חופית, רעייתו של ניר, נפרדה ממנו בדמעות בהלוויה שהתקיימה ביום ראשון בבית העלמין בקיבוץ אור הנר. "זה יום עצוב אבל יש בו גם נחמה", אמרה חופית. "כמו בכל התקופה האחרונה, שבה מצאנו את עצמנו במצבים הזויים ולא מציאותיים, גם הרגע הזה מהול בעצב ובשמחה. עצב עמוק על הוודאות הסופית שאתה כבר לא חי ושמחה על כך שסוף, סוף אתה חוזר אלינו".
"אל תתנו לניר להיעלם"
ביום שני, ה-13 במרץ, קצת אחרי השעה 23:00, קרס העגורן המוצב על מזח הפחם בתחנת הכוח באשקלון. כתוצאה מהתאונה, שנסיבותיה עדיין נחקרות, נפלו אל המצולות דקל וצביקה אלמקיאס שעבדו על העגורן, ואדרי, שדג באותה עת על המזח. כעבור מספר שעות חולץ אלמקיאס והובא לחוף מבטחים. אדרי ודקל הוכרזו כנעדרים. ביום רביעי בבוקר, כיממה וחצי לאחר האסון, נפלטה גופתו של אדרי לחוף ט"ו באשדוד.
החיפושים אחר דקל, שהיה על פי הערכות מתחת לעגורן בשעת הקריסה, נמשכו והתפרסו לאורך כל חופי הארץ.
במהלך 43 הימים שחלפו מאז נעו בני משפחתו בין תקווה לייאוש. הם הקימו יחד עם חברי הקיבוץ חפ"ק חיפושים וביקשו את עזרתם של מתנדבים מכל רחבי הארץ. ככל שנקפו הימים וגופתו של דקל לא נפלטה לאחד החופים, גבר החשש כי הוא נלכד תחת הריסות העגורן בעומק הים.
בחברת החשמל החלו בהכנות לחילוץ המורכב של ההריסות, שמשקלן מוערך בכ-2,500 טון. לשם כך נשכרו שירותיה של חברת חילוץ בינלאומית ואוניות מיוחדות שהובאו מקפריסין חנו בלב ים בסמוך לזירת האסון.
"לקח המון זמן עד שהתחילו לפרק את העגורן", אמרו חבריו של דקל. "הם הביאו מהנדסים כי אין בארץ חברה שיכולה להרים 1,200 טון של עגורן שנפל. הייתה המון ביורוקרטיה. הם התחילו את עבודות הפינוי באטיות, אבל אז נתקלו בקשיים, למשל, כשהים היה גבוה מדי".
ביום ראשון שעבר התבטאה חופית נגד הסחבת בתהליך פינוי ההריסות במטרה להפעיל לחץ על חברת החשמל. "לא חזרתי ואני לא יכולה לחזור לשגרה", כתבה בפוסט מרגש. "חוסר הוודאות מכרסם בנו בכל יום ומשתק את המשפחה שלנו. התייעצנו עם גורמים מקצועיים ומוסמכים והבנו שניתן היה להתקדם מהר יותר ולהחזיר את ניר הביתה".
חופית פנתה לשר הביטחון יואב גלנט וביקשה ממנו לגייס לחיפושים את היחידות המובחרות של צה"ל. "תנו לנו להרגיש שעושים הכל בשביל למצוא את ניר", כתבה. "אל תתנו לו להישאר במים, זה לא מגיע לו. אנחנו מחכים כדי להיפרד ממנו, להתאבל עליו ולחלוק לו את הכבוד האחרון שמגיע לו. היינו סבלנים מספיק, מכילים מספיק, שקטים מספיק, אבל הספיק לנו. ניר מחכה שם, בתוך הים המתחמם, המלא דגים והמזוהם משמן ומפחם. אל תיתנו לו להיעלם לתמיד".
למחרת אותרה גופתו של דקל במעמקי הים ונשלחה לזיהוי סופי במכון לרפואה משפטית באבו כביר. ביום ראשון השבוע הוא הובא למנוחות בבית העלמין בקיבוץ אור הנר כשמאות בני משפחה, חברים ומכרים ליוו אותו בדרכו האחרונה.
"43 ימים שנמשכו כמו נצח מלאים בקשיים, בכעס אבל גם באהבה עד שקיבלנו את ההודעה שמצאו אותך", ספדה לו חופית. "ניר שלנו, היית איש צנוע וביישן, חרד לפרטיותך, הילדים והמשפחה היו ערך עליון מבחינתך. היינו יחד 28 שנים וחשבתי שנזדקן יחד, נחתן את הילדים ונהנה בבית שכל כך אהבת. אנחנו חושבים עליך ויודעים שמוות כזה אכזרי לא מגיע לך, לא מגיע לאף אחד.
"אנחנו מקווים שעכשיו אתה במקום אחר, יושב על כיסא נוח בשמש עם כוס בירה קרה ביד, יוצא מדי פעם לריצה קלה של 8 ק"מ, מנהל שיחות פילוסופיות על מצב המדינה ומדי פעם מסתכל עלינו ומחייך את החיוך הגדול שלך. אוהבים אותך המון ומתגעגעים".
"אין מילים, רק חיבוק"
בני משפחתו של אדרי, שחולקים עם חופית גורל משותף, התייצבו לצידה מיד לאחר האסון. "24 השעות בהן אבא נעדר נמשכו כמו נצח", אמרה איילת במהלך השבעה על אביה. "זה מצב של שגעון וחוסר ודאות מטריף. אני לא יכולה לתאר לעצמי מה עובר על המשפחה של ניר דקל, זה סיוט שלא נגמר".
השבוע סיפרה כי היא, אמה אתי ושני אחיה שומרים על קשר רציף עם משפחתו של דקל. "ביקרנו אותם בחפ"ק החיפושים שהוקם בחוף הים", אמרה איילת. "וביום ראשון השבוע הגענו לבית העלמין ללוות אותו בדרכו האחרונה. נתנו חיבוק לחופית כי אין מילים שיכולות לנחם במצב כזה. אני לא מקנאה בהם על התקופה הקשה שעברו, אבל מתנחמת שעכשיו יהיה להם קבר לעלות אליו".
לשתי המשפחות יש זיכרונות דומים מאותו לילה גורלי שממנו לא חזרו יקיריהם. "הסתכלתי בקבוצת החמ"ל ופתאום ראיתי הודעה על תאונת עגורן ברוטנברג ושיש נעדרים במים", שחזרה חופית. "ידעתי שניר אמור להיות אחד מהם. התחלתי להתקשר אליו אבל הגעתי ישר לתא הקולי. זה לא מתאים לו, הוא תמיד היה עונה גם בעגורן".
כמו ילדיו של אדרי, שניסו להשיג אותו ללא הצלחה בטלפון, גם חופית החליטה לנסוע עצמאית לתחנת הכוח. "הגעתי לשם ב-1 בלילה והיו מסוקים בשמים, בלגן וגשם יורד", סיפרה. "חיכיתי בחוץ ושאלתי את כל מי שראיתי האם ניר בין הנעדרים, אבל אף אחד לא ענה. בסוף יצאו אליי שתי נשים ואמרו לי שניר נעדר במים".
ילדיו של אדרי הבחינו במכוניתו שחנתה בסמוך למזח והתבשרו כי הוא נפל למים. גופתו של אדרי אותרה תוך זמן קצר בחוף ט"ו באשדוד, שם ערך לפני שנה מסיבת הפתעה לרעייתו. חופית שהייתה בטוחה כי למחרת, כשיעלה האור, ימצאו את ניר, המתינה למעלה מחודש כדי להביא את בעלה לקבורה.
הבקשה האחרונה של אדרי
נפתלי אדרי גידל במסירות ובמשך שנים ארוכות כלב מסוג רועה בלגי (מילנואה). לאחרונה הוא התקשה לטפל בכלב שנחשב לאנרגטי במיוחד ושקל להעבירו לידי המשטרה שמסתייעת בכלבים מסוגו. בין היתר משמש המילנואה ככלב שירות ולחימה בתפקידי גישוש, שמירה ותקיפה ואף גילוי חומר נפץ.
קראו גם:
"למרות שהכלב היה מאולף אבא שלי כבר לא יכל להחזיק אותו", מספרת בתו איילת. "הוא ביקש מבעלי שיעזור לו לגייס את הכלב למשטרה ובימים אלה אנחנו לקראת סוף התהליך".
בשל נסיבות מותו של אדרי, שנעדר יותר מ-24 שעות עד שגופתו נפלטה לחוף, ישרת הכלב ביחידת הנעדרים כדי לסגור מעגל. "אנחנו מקיימים את הבקשה האחרונה של אבא שלי", אמרה איילת.
