"מאז ה-7 באוקטובר יש עלייה ניכרת בתסמיני דיכאון וחרדה. מגיעים למרפאות שלנו מטופלים חדשים שלא הכרנו קודם. גם אצל המטופלים המוכרים שסובלים מדיכאון וחרדה המצב החמיר", אומר פרופ' גיל זלצמן, מנהל המרכז לבריאות הנפש גהה.
בשל המצב, נפתח בימים אלה בגהה מקבוצת כללית מרכז חדש ומתקדם לטיפול בטראומה ומצבי משבר. המרכז ממוקם ב"פארק אולימפיה", סמוך לקניון הגדול בפתח תקוה. "המרכז נותן מענה חלקי לאזור שלנו. עדיין יש את דרום וצפון הארץ, שם המצוקה גדולה עוד יותר וכרגע אין לה מענה", הוא אומר.
בשבת השחורה ההיא שהה פרופסור זלצמן (59) בכנס בינלאומי בברצלונה, שבו היה אמור להרצות בפני מאות אנשים. אלא שבשעת בוקר מוקדמת הוא קיבל טלפון מבנו: "הוא אמר לי שהוא בדרך ליחידה שלו, כי מתחילה מלחמה", מספר זלצמן.
"כמה שעות לאחר מכן הוא התקשר שוב ואמר שאתפוס את המטוס הראשון ואחזור לארץ כי זה משהו שונה ממה שהיינו רגילים אליו. כשהתחלתי לראות סרטונים הבנתי שמדובר באירוע בסדר גודל שקשה להכיל. למעשה אין שום אירוע אחר שאפשר ללמוד ממנו. חיפשתי למשל מאמרים על תינוקות בשבי אבל אין".
עוד באותו לילה עלה זלצמן על טיסה לישראל וכמה שעות לאחר מכן החל לנהל את האירוע בגהה. "פתחנו את כל המקלטים, פתחנו בסיוע העירייה מעון לילדי עובדים ונכנסנו לנוהל חירום. שחררנו חלק מהחולים שהיה ניתן, כי היה חשש שיצטרכו לפנות את מרכזי בריאות הנפש באר שבע ומזור בעכו. עד היום אנחנו מקבלים מטופלים שלהם כדי שהם יוכלו לקלוט מיידית מטופלים נוספים".
יש מגמת עלייה בפניות אליכם בעקבות המלחמה?
"יש עלייה משמעותית בפניות ברמה הלאומית, לאו דווקא תחת הכותרת של פוסט טראומה. כשבוחנים את כלל התסמינים, כמו אנשים שסובלים פתאום מהפרעות שינה, מגיעים למספרים עצומים. מכבי שירותי בריאות פרסמו עלייה של 15 אחוז בצריכת 'ציפרלקס' תוך חודש וחצי. זה דרמטי".
מעשים אכזריים שודרו בלייב
"האשפוז הקשה אצלנו לא מושפע מהמלחמה כי מדובר באנשים עם מחלות נפש גדולות כמו סכיזופרניה, מניה דיפרסיה, דיכאון קשה, אלימות ועוד, שחלקם לא רואים חדשות וחיים בעולם פנימי משלהם", אומר זלצמן. "אנחנו כן רואים את העלייה במרפאות שלנו. אנחנו משרתים אזור של 990 אלף איש, יש לנו 4 מרפאות חוץ, מרפאה לילדים ונוער ושם אנחנו חווים את העלייה המשמעותית".
איפה נדלקות מרבית הנורות האדומות?
"ראינו עלייה בפניות על רקע של תקיפה מינית. מגיעות אלינו נשים שעברו תקיפה מינית לפני 5-10 שנים ופתאום מתעוררת טראומה מהעבר כתוצאה מחשיפה בתקשורת של פגיעות מיניות בחטופים ובאירועי פסטיבל נובה. אנחנו יודעים גם על אנשים שהיו ביום כיפור ופתאום מתעוררים אצלם סיוטים בלילה. יש ניצולי שואה שפתאום מתחילים לצעוק באמצע הלילה ונזכרים שלקחו להם את הילד או הרגו להם את ההורים. כל הדברים הללו נופלים על מערכת שהייתה מורעבת עוד קודם".
תסביר.
"מערכת בריאות הנפש סובלת ממחסור בתקנים ומצפיפות גדולה באשפוז. אין מספיק מיטות, מרפאות, פסיכיאטרים, פסיכולוגים ועובדים סוציאליים. המצב היה לא טוב עוד לפני הקורונה, ועם פרוץ המגפה החמיר. אנשים פיתחו חרדה ודיכאון ועובדים רבים עזבו את המערכת הציבורית, כי הקורונה גרמה להם לחשב מסלול מחדש".
עד כמה המלחמה הנוכחית שונה מכל מה שראית קודם?
"זה אירוע שלא דומה לכלום, גם בהיקף כמות הנרצחים וכמות הפצועים, וגם באכזריות של המעשים שחלקם צולמו ושודרו בלייב. האוכלוסייה נחשפה למראות קשים ביותר. מספיק שאדם צופה בטלוויזיה או ברשת החברתית והוא יכול לפתח תסמינים.
"אחת העבודות שנעשתה על ידי פרופסור יובל נריה מאוניברסיטת קולומביה הראתה של-34 אחוז מהישראלים יש תסמינים פוסט טראומתיים כמו הפרעות בשינה, חוסר הנאה, חרדה וכו'. לכן אנחנו מדברים כאן על היקף עצום".
תגובה נורמלית למצב לא נורמלי
גלי ההדף של המלחמה הובילו לפתיחת מרכז "אולימפיה" מטעם גהה בסיוע הנהלת הכללית, תורמים מארצות הברית ועזרה מהרשויות, והוא מיועד לכל מטופלי קופות החולים הסובלים מטראומה, פוסט טראומה ומצבי משבר.
במרכז יש 20 חדרים בהם עובדים מטפלים במשמרות. יחידה נוספת מעניקה טיפול יום לנפגעות תקיפה מינית.
"המרכז מציע בעיקר טיפולים קצרים וממוקדים", מסביר זלצמן. "המטרה היא לא להפוך את האנשים לחולים כרוניים, אלא להזכיר שתסמונת טראומתית היא תגובה נורמלית למצב לא נורמלי. אם אני הייתי בבארי או גר ברמת גן וטיל היה נופל לי על הבית, גם לי הייתה תגובה כזו.
"כמעט ואין משפחה בישראל שהמצב לא נוגע בה באיזושהי צורה. גם החטופים יוצרים טראומה לאומית. כל המדינה מרגישה כאילו החטופים הם קרובי משפחה שלהם. אנשים מכירים את הפרצופים ומסתובבים עם דסקיות. להבדיל מאירועים אחרים, האירוע הזה מתמשך והמדינה נכנסה למצב סטרס כרוני ממושך. אף פעם לא היה דבר כזה מאז קום המדינה".
יש מקרה ספציפי שלא יוצא לך מהראש?
"במשך חודש הצוות שלנו יצא לטפל בהתנדבות במפונים מהדרום במלונות באזור המרכז. במהלך התקופה הגיע תורם מארה"ב שביקש להתרשם מהעבודה שלנו. לקחתי אותו לאחד המלונות, ושם הוא שמע עדות מאחד האנשים שראה גופת ילד קטן שאיבד צלם אנוש. התורם יצא משם מזועזע וביקש לתרום מיד להמשך הפעילות שלנו".
זה לא פחד, זו אימה
בזמן שזלצמן נלחם על בריאות הנפש של מטופליו, בנו נלחם בעזה. "הבן שלי הוא לוחם קרבי, הוא נמצא בתוך עזה וזה צובע לי את כל האירוע בצבע אחר. אתה שומע על פצועים והרוגים, יושב במשרד בגהה שהחלון שלו פונה למנחת המסוקים של בילינסון ורואה מסוקים נוחתים עם פצועים קשה. זה לא פחד ולא חרדה, זו אימה.
"כל ערב אני בא הביתה ושומע על הרוגים ולוויות, וזה מאוד מלחיץ. יש לי 30 עובדים שהילדים או בני הזוג שלהם בעזה ואנחנו נפגשים ומדברים על זה. שיש אדם קרוב אליך שנמצא בסכנה ואתה לא יכול לעשות כלום חוץ מלחכות שייגמר, זה הדבר הכי קשה שחוויתי בחיי".
קראו גם:
איך אתה מפיג את המתח?
"רץ בים 20 ק"מ בשבוע, מעסיק את עצמי כמה שאפשר ומנסה לא לחשוב יותר מדי".
איך האירועים משפיעים על הצוות שחלקו מהמגזר הערבי?
"30 אחוז מהעובדים הם מהחברה הערבית ומאוד חששתי שזה ייצור מתיחות, אבל לשמחתי מרכז גהה הוכיח שוב שאנחנו שמורת טבע של יחסי יהודים-ערבים. אם המזרח התיכון היה נראה כמו המרכז, היה פה שלום עולמי".
איך העובדים מתמודדים עם הסיפורים והמראות?
"קשה להם. אנחנו מאפשרים להם לקבל עזרה מעובד סוציאלי שמונה לצורך כך. הם חזקים. לא היו כאלו שאמרו שהם לא יכולים יותר".
מערך בריאות הנפש ערוך להתמודדות עם הנפגעים שיפנו בעתיד?
"משרד הבריאות והאגף לבריאות הנפש במשרד עובדים מאז תחילת המלחמה במרץ על בניית תוכנית חירום. לצערי התוכניות אינן ניתנות לביצוע בלי מימון מהאוצר. נכון להיום, בתקציב המדינה, בריאות הנפש לא מקבלת את המקום הראוי לה בסולם העדיפויות. אם לא ישקיעו בזה עכשיו נהיה בבעיה רצינית. כבר היום אין מספיק תקנים, ולא רק בגהה. הפסיכיאטריה מקופחת בכל המדינה".
יש בך תקווה או שאנחנו בדרך לקטסטרופה?
"יש שני דברים שמעודדים אותי. ראשית, גם בטראומות מאוד קשות, אפילו כמו השואה, רוב האנשים הצליחו לשקם את עצמם למרות שתמיד נשאר הזיכרון והכאב. כך שתוך מספר חודשים הרבה אנשים יכולים להתאושש, רק צריך שהאירוע ייגמר. שנית, לעם שלנו יש יכולת עמידות בעיקר בגלל הקהילתיות שלו. זה הוכח כמייצר חוסן בקרב אוכלוסיות שעברו טראומה קשה. בסופו של דבר חייבים לשמור על אופטימיות בתקופה הזו".
עלייה של 900% בהפרעות דחק חריפות
בכנס המכון הלאומי לחקר מדיניות הבריאות שנערך השבוע וסקר את מצב בריאות הנפש בישראל, עולה תמונת מצב מדאיגה:
על פי נתונים שנאספו על ידי חוקרים ממרכזי בריאות הנפש שלוותה, גהה ומרפאות הקהילה, ומהשוואת היקף הפניות בחודשים אוקטובר-נובמבר לאורך חמש השנים האחרונות לעומת אוקטובר-נובמבר 2023, נרשמה עליה ברורה וחדה באבחון של תסמיני חרדה וטראומה.
הנתונים מצביעים על עליה של 52% בחרדה, 45% פוסט טראומה, וכן 900% של הפרעת דחק חריפה. בנוסף, חלה עלייה משמעותית ומובהקת בצריכת שירותי בריאות הנפש: עליה של 25% פנו לטיפול מרפאתי, ועליה של בין 8% ל-25% בצריכת תרופות שינה ותרופות נוגדות חרדה ודיכאון.
לדברי הפסיכיאטר, ד"ר ירדן לוינסקי, "כ-30% מנפגעי קו ראשון ושני במלחמה עשויים לפתח פוסט טראומה בטווח זמן של כארבעה חודשים".
