זמני כניסת ויציאת שבת ברחובות: השבת של ה-20 באפריל ברחובות, י"ב בניסן התשפ"ד, תיכנס ביום שישי בשעה 18:51 ותצא למחרת בשעה 19:51. השבוע אנו קוראים את פרשת השבוע: מצורע.
"ולצרעת הבגד והבית"
(פרק י"ד, פסוק נ"ה)
כבר בשבוע שעבר הזכרנו כי פרשת מצורע במדברת על נגע הצרעת וגם קיבלנו על עצמנו להימנע, למשך שבוע, מלדבר לשון הרע, עוון שבגינו הצרעת. בפרשה הנוכחית, פרשת מצורע, אומרת הגמרא: "נגעים באים על צרות עין", (ערכין, דף ט"ז, עמוד א), חוסר פרגון לאחר, בשפה שלנו.
בספרו 'טובך יביעו' מספר הרב יצחק זילברשטיין סיפור נפלא. ניגש אליו בחור צעיר ושאל אותו: 'איך אני יכול לומר בווידוי על חטא שחטאנו לפניך בנשך ובמרבית'? מכירים את הווידוי הזה, נכון? בעיקר מתפילות הימים הנוראים.
המילים 'נשך ומרבית' מתייחסות לכסף. על פי הרמב"ן "נשך" זה למעשה ריבית משתנה, כל יום שעובר מאז ההלוואה הסכום שהלווה צריך לשלם גדל, "תרבית", זהו תשלום חד פעמי.לבחור שפנה אל הרב, היו פרוטות מעטות ששימשו אותו בעיקר לנסיעות ולקניית כמה דברי מתיקה מועטים. 'אז איך', שאל התלמיד, 'יעלה על הדעת שאני עובר על איסור נשך ומרבית?'.
לפני שאגלה לכם את התשובה, אציין דבר מופלא לכשלעצמו. הרב זילברשטיין כותב שחור על גבי לבן בספר כך: "שאלה מצוינת, ואלמלא זימן לי הקב"ה להתבונן בספרו של הרב ישראל אריה קנריק, לא הייתי יודע לכאורה מה להשיב לו". איזו ענווה של רב גדול בישראל שאלפים מגיעים לשמוע אותו ולשאול בעצתו. זה לבד צריך ללמוד ממנו.
והנה התשובה המפתיעה. אם אדם עושה טובה לחברו ומצפה שאותו חבר יחזיר לו טובה, זהו חטא 'נשך ומרבית'. שואל הרב זילברשטיין: האם הקב"ה לא עושה עמנו טובות כל היום וכל הלילה? למה שלא נלמד ממנו ונעשה גם אנחנו טובות של אמת לחברים ובני משפחה בלי לצפות מהם שיחזירו לנו?
בגרמניה התגורר לו יהודי עשיר מאוד שהקים בית מלון לאורחים, חינם אין כסף. קבצן אחד, שהגיע מפולין, התנחל לו בבית המלון הזה למשך חודשים ארוכים ונהנה מלינה ברמה גבוהה, אוכל טוב ושירות מעולה. לאחר מספר חודשים חש הקבצן בושה שהוא מתגורר לו במלון מבלי לשלם וגם אין לו מושג למי התודה והברכה. הביט הקבצן והבחין באיש לבוש בבגדים פשוטים ונזכר כי הוא ראה את אותו האיש מסתובב באותו מלון חודשים ארוכים גם הוא. שאל אותו הקבצן אם זה בסדר שהוא נמצא שם כל כך הרבה זמן. ענה לו אותו האיש, שאתם בודאי מנחשים כי הוא בעל המלון בכבודו ובעצמו: "תרגיש בנוח, אני מתגורר כאן כבר 30 שנה ועד היום אף אחד לא אמר לי מילה".
אנחנו ממשיכים עם 'קבלה לשבוע' אחד בלבד, והשבוע כמובן נקבל על עצמנו לעשות טובות לכמה שיותר אנשים, חברים, בני משפחה, אולי אפילו זרים, בלי לצפות מאף אחד מהם שיחזיר לנו טובה.
וכמובן, נקדיש את הזכויות של הקבלה הטובה שלנו לזכות החטופים והחטופות שישובו כבר הביתה, לזכות חיילי ישראל ולזכות העם שלנו. שבת שלום.
