"אלמנה עם תינוקת" זו הגדרה שליאור יפרח מרחובות לא דמיינה שתהיה קשורה אליה, בטח לא בגיל 26. עשרה חודשים אחרי שבעלה יובל נהרג בתאונת אופנוע, היא מספרת על החיים שהתהפכו ברגע, הקשיים הכלכליים והנפשיים, על העתיד שכרגע נראה לה מעורפל מתמיד ועל ההזדמנות לבנות את חייה, בדמות עסק שפתחה כדי לעמוד על הרגליים ולגדל את בתם הקטנה טוהר - ובמקביל להעביר את המסר לכל רוכבי האופנוע - "פשוט תזרקו אותו לפח, כדי שהילדים שלכם לא יצטרכו לגדול בלי אבא".
האהבה
זה התחיל כמו כל סיפור אהבה מתוק. ליאור הייתה מבוגרת מיובל בשנתיים וחצי והם היו מוקפים באותו חוג חברים. במשך שש שנים היו ידידים טובים ואז ניצתה האהבה הרומנטית ביניהם והם הפכו רשמית לזוג. זמן קצר לאחר מכן גילתה ליאור כי היא בהריון, ואחרי חודש יובל הציע לה נישואים, כשהוא בן 19 בלבד וחייל בסדיר. "היינו כל כך מאוהבים, אחרי שלושה חודשים גיליתי שאני בהריון, בכלל לא תכננו את זה, אבל מצאנו אולם, התחתנו וטוהר נולדה", היא מספרת על ההתחלה שהסתמנה כמו הבטחה.
היא נולדה ברחובות וגדלה בעיר, היא הייתה תלמידה בבית הספר דה שליט ואיבדה את אביה בעקבות מחלת כליות שהסתבכה כשהייתה בת 14. יובל גדל בגדרה, בן למשפחה דתית שיצא בשאלה בגיל 16, ולמרות שלא ציפו כלל להקים משפחה כל כך מהר, הם הקימו אותה ושמרו האחד על השנייה. "יובל לא רצה שאעבוד, אז הייתי עם טוהר בבית, הוא היה מאמן כושר אישי וגרנו בדירות בשכירות במשך תקופה, ואז תקופה אצל אמא שלי ואצל ההורים שלו", היא מספרת.
קראו גם:
התאונה
יובל אהב אופנועים כבדים, הוא היה קונה ומוכר אותם באופן תדיר. "כשיש לאדם את האהבה לכלים האלו, קשה לגרום לו להפסיק לרכוב עליהם", אומרת ליאור, שניסתה לשכנע אותו להפסיק עם התחביב.
"חודש לפני החתונה הוא עשה תאונה עם אח שלי, הם נסעו ביום שישי בלילה לקנות ממתקים והוא עשה תאונה ושבר את הרגל. בקיץ האחרון הוא קנה אופנוע כבד, מי שיש לו את זה לא יכול להפסיק, הוא היה מוכר וקונה ואני ניסיתי לשכנע אותו והיינו רבים על זה, הוא היה מוכר ואז קונה עוד אחד. יומיים לפני התאונה הוא קנה את האופנוע, הוא נסע להסתפר באשדוד, חזר הביתה להתקלח ואז נסע שוב לאשדוד לפגוש חברים ובדרך לשם זה קרה".
שוטרים סיפרו לליאור שככל הנראה יובל נסע במהירות גבוהה ועקף מימין רכב שהיה בשוליים, הוא פגע לו במראה, האופנוע המשיך בנסיעה 400 מטרים ויובל עף על המעקה ונהרג במקום.
"ניסו להחיות אותו אבל מהר הבינו שאין מה לעשות. הדבר הכי נורא הוא איך שההורים שלו גילו על התאונה, הם היו בדרך לים וראו את הנעליים שלו על הכביש, ואז הם ראו את הקסדה שלו על מעקה הבטיחות ואמרו להם ללכת לבית חולים אסותא. אמא שלו התקשרה אליי בוכה וצרחה שהוא מת, ויובל היה בן אדם דרמטי ואהב לעבוד עליה, אז אמרתי לה 'מה פתאום, הוא עובד עליך, חכי, אני אתקשר לבית החולים'. התקשרתי ונתתי את תעודת הזהות שלו ואמרו שאין כזה בן אדם, אבל אמא שלו התעקשה שאגיע לבית החולים ואז ראיתי אותו.
"כל המשפחה שלו באה, אפילו דודים, כולם ראו אותו. אני ביקשתי להיכנס אליו לבד, היה לי חשוב לראות אותו, זה בעלי. הוא היה בן 22 כשנהרג, היו לי פחדים ומחשבות שכזה דבר יכול לקרות, אבל מיד הייתי דוחקת אותם מהראש.
"לראות אותו כך בבית החולים היה הסיוט של החיים שלי, השבת הכי שחורה שהייתה לי. עד יום מותי לא אשכח את הרגע הזה".
הבור הכלכלי
המוות של יובל היכה את ליאור, אך המסע שלה רק התחיל כשקמה מהשבעה. "פתאום שולחים מכתב התראה לפני נקיטת הליכים, מבקשים שתוך 21 יום אני אשלם 70 אלף שקלים על חוב בכרטיס אשראי ועוד תשלומים על האופנוע כי קנה אותו בהלוואה", חבר של יובל הציע לה לכתוב על כך פוסט וכך הסיפור שלה התגלגל ברשת כשאנשים טובים תורמים לה כדי לכסות את החוב.
"כיסיתי חלק מהחוב, היום אני מחכה לשמוע מעורך הדין לגבי המשך החוב", היא מספרת. בשלב הזה החלה לחפש גם דירה, כשהיא רוצה שוב להתקרב לרחובות ולאמה שמתגוררת בעיר, גם כן בשכירות שעמדה להיגמר. "התחלתי לחפש דירה לשתינו ואז הבנתי שגם בתחום הזה צפויים לי קשיים, ולו בגלל הטייטל 'אלמנה עם תינוקת'. פשוט לא רצו להשכיר לי".
למה?
"היו שואלים אותי מיד מה המצב המשפחתי שלי, ולא בת כמה אני או מה אני עושה. טוהר לא הייתה עדיין בגן ורואים אותי עם ילדה על הידיים, הסברתי שרק התאלמנתי, והרבה אנשים באו לראות את הדירות, זוגות עם בטן בהריון, אז העדיפו אותם על פניי".
ליאור הבינה שהמוצא המיידי שלה הוא לשתף את מצוקתה כדי לנסות לקבל עזרה. היא השתמשה ברשתות החברתיות, מתוך המצוקה, מכיוון שהבינה שבעוד רגע כבר לא יהיה לה היכן לגור.
ואכן העזרה הגיעה משם. "מתווך בשם ישי הלוי מראשון לציון ראה את הפוסט והחליט לעזור לי, הוא הביא אותי לדירה שאני נמצאת בה היום, אבל רצו פיקדון של 7,600 שקלים ולא היה לי, היו לי צ'קים והיה לי כסף לשכירות", היא מספרת.
גם ברגע הזה אנשים טובים הוכיחו את עצמם, כאשר אדם שהיא לא מכירה הגיע למעמד חתימת החוזה, הפקיד את הפיקדון וחתם ערבות על הדירה. "הוא גם סגר לנו מלון לשבוע כשלא היה לנו איפה להיות", היא מספרת ומוסיפה, "עוד נשארו אנשים טובים בעולם".
האבל והגעגוע
"בהתחלה לא היה לי זמן להתאבל בכלל, ושאלתי 'מה קורה לי? איך אני לא מרגישה משהו?' פשוט לא עיכלתי, אמרתי אין מצב שזה קרה לי, זה חלום. לפני חודשיים היה לי חודש ממש קשה, בקוש עבדתי, אמא שלי הייתה מכניסה את טוהר לגן בבוקר ואני הייתי חוזרת לישון, אבל אז אמרתי לעצמי 'ליאור תתאפסי על עצמך' ופשוט קמתי", היא מספרת.
בתקופה האחרונה החלה להקים עסק עצמאי בשם lior ifrach art ובו היא מוכרת דיוקנאות שהיא מציירת בעצמה על פי הזמנה.
איך עלה הרעיון?
"חבר של יובל אמר לי שאני מציירת מדהים ושאני חייבת לעשות עם זה משהו, אז עשיתי. אני מוכרת ציורים גדולים וקטנים, והמחיר תלוי בכמות האנשים בכל תמונה. בהתחלה לא התפרנסתי מזה אבל היום אני בסדר", היא מספרת. "אני מפרסמת את עצמי ברשתות ואנשים פונים אליי".
עשרה חודשים אחרי, איך את מתמודדת עם הכאב?
"היום אני יותר אופטימית. הכי כואב לי על טוהר, היא צריכה לגדול בלי אבא שלה. היא מחפשת אותו, פעם מישהו נכנס לשירותים והיא הייתה בטוחה שזה הוא. הוא היה קשור אליה ואהב אותה מאוד, הסברתי שאבא בשמיים ושהוא עשה תאונה, אבל היא קטנה והיא מחפשת אותו".
יוצא לך לחשוב מה הלאה? זוגיות חדשה זה משהו שעלה לך בראש?
"אני נרתעת מהמחשבה לגדל עוד ילדים, לא בא לי לגדל עוד ילד לבד ומי מבטיח לי שאם ייכנס לי מישהו לחיים זה יהיה לנצח נצחים? היום אף אחד לא מחויב אליי. גם כשיודעים שאני אלמנה עם ילדה קטנה מתחילים איתי, אבל זה לא רציני ואני בכלל לא רוצה, אני לא חושבת שאני מוכנה לזוגיות, כי לא נפרדתי מיובל, איבדתי אותו, ובתוך כל הדבר הזה יש המון בדידות".
מה יובל היה אומר על איך שאת מסתדרת היום?
"מאז שהכיר אותי עבדתי מעט מאוד, כשנכנסתי להריון הוא רצה שאפסיק לעבוד ואמר שהוא יקבל תוספת במשכורת הצבאית. נראה לי שאם הוא מסתכל עליי מלמעלה עכשיו, הוא אומר כל הכבוד, שהצלחתי להרים את העסק, שאני יודעת לעשות את העבודה, למכור את הציורים וגם להיות עם טוהר, נראה לי שהוא גאה בי מאוד".
כל העדכונים - חדשות רחובות
פורסם לראשונה: 12:59, 12.05.22
