השבוע, חודש לאחר שחנה אימו נפטרה, חזר מור ג'נאשווילי מעכו אל דירתו בחיפה, דירה בה התגורר עם אמו ב-3 שנים האחרונות, ובה היא גם מצאה את מותה.
2 צפייה בגלריה
מור ג'נאשווילי עם אמו חנה ז"ל
מור ג'נאשווילי עם אמו חנה ז"ל
מור ג'נאשווילי עם אמו חנה ז"ל
(צילום: פרטי)

"אמא היתה בשבילי כל עולמי", הוא אומר, "בשבילה התאמצתי להשתקם אבל עכשיו זה נגמר. אם עד עכשיו הייתי הצל של עצמי, עכשיו אני הצל של הצל של עצמי. אחרי מה שקרה לי, מבחינתי הייתי מסיים את החיים מזמן אבל אמא נתנה לי את הכוח להתקדם. קמתי בבוקר בשבילה. מי יכול היה להאמין שבסוף היא זו שתלך כל כך מוקדם, חודש לפני שמלאו לה 57".
מה קרה?
"לא יודעים. לאמא לא היתה שום מחלה מסכנת חיים. באותו בוקר היא הייתה בטיפול שיניים אבל נראה היה שזה עבר בסדר. היא סבלה בשנים האחרונות מיתר לחץ דם, כנראה בגלל המצב הנפשי שלנו בעקבות הלינץ'.
"אמא כמעט תמיד התלוותה אליי למשפטי המחבלים, ולקחה ללב את העובדה שמתוך השישה שהואשמו, ארבעה שוחררו. אחד מהם גם חזר לביתו בעכו. אמא הייתה אמוציונלית בעניין, היא אמרה 'הבן שלי סובל ואני לא נמצאת בבית משלי, והמחבלים חוזרים בשמחה לאמא שלהם'.

2 צפייה בגלריה
מור ג'נאשווילי אחרי הלינץ'
מור ג'נאשווילי אחרי הלינץ'
מור ג'נאשווילי אחרי הלינץ'
(צילום: אלעד גרשגורן)

"בפעם האחרונה שהיינו בבית המשפט אמרתי לה שלא תבוא איתי יותר כי זה פגע בה נפשית, ואולי היא לא החזיקה מעמד בגלל שברון הלב. בהספד רציתי לכתוב 'השם ייקום דמה' כי אני מרגיש שרצחו לי אותה".

"לא תיארתי שזה הערב האחרון"


חנה ג'נאשווילי עזבה את ביתה בעכו אחרי המהומות במאי 2021 ועברה להתגורר עם מור בדירתו בחיפה כדי שתוכל לעזור לו בתהליך השיקום: "מצבי השתפר אבל עדיין יש מגבלות ובמשך 3 שנים אמא עשתה הכל בבית.

קראו גם:

"ערב לפני שהיא נפטרה, אכלנו ארוחת ערב ומאוחר בלילה אכלנו ביחד גלידה, אמא עוד רצתה לדבר והתנצלתי שאני לא מרגיש טוב ואני חייב ללכת לישון. אמא אמרה 'לך לישון, גם אני עייפה', היא נשכבה כרגיל על הספה בסלון ולא תיארתי לעצמי שזה הערב האחרון שלנו.
"בשש וחצי בבוקר קמתי לראיון בטלוויזיה והייתי בטוח שהיא ישנה. היא נראתה שלווה, הידיים בצידי הגוף והשלט רחוק היה מונח במקום שבו נהגה להניח אותו. התארגנתי בשקט כדי לא להעיר אותה, שש שעות הסתובבתי לידה ולא הבנתי שהיא לא בחיים. ב-12 בצהרים חשבתי שזה כבר קצת מוזר, החלטתי להעיר אותה וראיתי שהיא לא מגיבה. ועדיין לא הבנתי. קראתי לה שוב ושוב ואז התחלתי לצרוח 'את לא עושה לי את זה'. חיבקתי ונישקתי אותה.
"כל כך קשה לקום בבוקר כשהיא איננה. בתקופה האחרונה הרגשנו שאני מתחיל להשתקם, אפילו הצעתי לה שנטוס לנוח קצת בגיאורגיה, אחרי שלוש שנים כל כך קשות שעברו עלינו. לא הספקנו".