רמי הלוי, משורר, רחובות
"מבקש סליחה מהחבר שנסע איתי שנים לנסיעות עסקים, ומאותו יום שחזר בתשובה נותקו היחסים. מבקש סליחה מחבר שחלה באלצהיימר וקשה לי לבקר.
מבקש סליחה מאחרים, ששלחו ביקורות שהיה קשה לי לקבל, ומעצמי שלא הראיתי את השירים לחברים. מבקש סליחה מהבן שכשהיה בן שש, חיבק אותי כשהתגלחתי ושאל: 'אבא אתה רוצה להיות חבר שלי?'. ועניתי: 'אני אבא שלך, אני לא חבר'. וכשהבן שלו, הנכד שלי בן השש יצא לקראתי בסיום היום הראשון ללימודים, עם חיוך על הפנים, שאלתי אותו: 'אתה רוצה שנהיה חברים?', הוא צחק וענה: 'אתה סבא שלי, אתה לא חבר'. מבקש סליחה מעצמי ובעצם מכולם שלא יודעים ‑ והפרתי השבוע את הסגר עם האישה: לבשנו בגדי ספורט, הלכנו לבקר חברים וביד הנפנו שלט "אנחנו מפגינים".
מיקי אלון, מנהל "פורום תושבי ראשון לציון"
"אני מבקש סליחה מאנשים שקשה לי לסלוח להם.
השנה שנת הקורונה ואני כועס על אנשים שמזלזלים בהנחיות הריחוק החברתי ועטיית מסכה, שמאמינים בתיאוריות קונספירציה שהמגיפה לא קיימת, מפגינים, עורכים מסיבות הדבקה המוניות ובעוד כמה ימים אנחנו נפגוש רבים מהם לבושים בלבן בבית הכנסת, שממשיך להוות גם הוא מקור הדבקה פוטנציאלי. כל אותם אנשים יחזרו למחרת לסורם ופוגעים בבני המשפחות ובכל עם ישראל. מי שצריך לבקש סליחה ממני אלה הם הטוקבקיסטים שלא נחים לרגע ועל כל פוסט שאני מעלה בפורום שלי 'פורום תושבי ראשון לציון' בפייסבוק, עושים דיווח כאשר הם לא מבינים שהתוכנה של פייסבוק סופרת את הדיווחים ו'מענישה' אותי בשיטות שונות ולאחר מכן גם כועסים עלי אם אני מוחק להם תגובה".
עידן מזרחי, המשנה לראש העירייה, ראשון לציון
"את ההתנצלות אני רוצה להעביר באופן חד־משמעי לבעלי העסקים בעיר. בתור עצמאי, אני מודע לשנה המטלטלת שכל אחד מהם עבר; חוסר היציבות הכלכלית והנפשית, ועוד תחושות שלא מגיעות לאף אזרח משלם מיסים וביטוח לאומי לחוות.
הלב בימים אלה כואב על אותם בעלי עסקים שאני מרגיש שלא הצלחנו מספיק להגיע אליהם או לסייע להם בגלל מגבלות של משרד הפנים ועוד בירוקרטיה. אבל את ההתנצלות הזו אני לא רוצה לסכם בהסתכלות לאחור, אלא בהבטחה קדימה. אני אמנם מתנצל, אבל מבקש מכם את השנה שתבוא על מנת לכפר. את הסליחה שלי אני הייתי שמח לקבל מהאנשים מאחורי המקלדת. הספורט הלאומי החדש הוא תקיפה חסרת רחמים מאחורי מקלדת: על מה, על מי? על כל מה שבא ליד. בעידן המקלדת 'כולם גנבים', 'כולם מושחתים' ו'כולם אוכלי חינם'. אני מוכן לסלוח לכל אותם 'גיבורים מאחורי המקלדת', אבל רק תבטיחו לי שבפעם הבאה, רגע לפני שאתם מתחילים עם הטוקבקים, תזכרו שיש מאחורי כל 'יעד' שלכם אדם עם לב, נשמה, נפש, משפחה... אז תורידו קצת את הרגל מהגז ושהשנה שלנו תהיה שנה של אהבת חינם ללא תנאים".
אילנית הרוש, חברת מועצה, ראשון לציון
"כחברת מועצת העיר, במסגרת תפקידיי השונים במועצה אני מבקשת סליחה אם לא הצלחתי להגיע למישהו שפנה אלי או לא הספקתי לסיים את הטיפול בבקשה, למרות כל מאמציי.
אני לא מצפה מאף אחד שיבקש ממני סליחה. אני די שלמה עם פועלי ופעילותי למען הציבור ומקבלת את כולם בברכה, וניתן לפנות אלי בכל. בברכת שנה טובה וגמר חתימה לכולם/ן".
קרן אלאלוף־שרעבי, מפעילת דף "מאמאצחיק", רחובות
"אני צריכה לבקש סליחה קודם כל מהילדים שלי. הם שמעו השנה יותר מדי את המילים: 'לא עכשיו, אחר כך, אני עסוקה, תכין לבד, אתה מפריע, שקט'.
אמנם קיבלתי ילדים יותר עצמאים, אבל מגיע להם סליחה על כל הכריכים שהכינו לבד וכל הפעמים שרצו לספר לי משהו ואמרתי להם 'אחר כך'. חייבת סליחה גם לבעלי, שבגלל הקהילה שלי מקבל פחות זמן צומי ולא פעם ולא פעמיים הוא הרגיש שהפייסבוק גוזל לנו זמן איכות. גם מאמא שלי סליחה ומחילה ‑ בוודאות לא התקשרתי אליה מספיק לשאול לשלומה.
"יש כמה נשים השנה שעשו לי שיימינג ברשת, והן יודעות שהן צריכות לבקש סליחה. אבל אני לא מצפה מנשים שהעשייה שלהן סביב רכילות ורוע למצוא מקום בלב להבין בכלל שהן צריכות לומר: סליחה. ובנימה סלחנית אני רוצה לאחל שנה של שמחת הלב. שכל אחת ואחד יסתכלו ויבקרו רק את עצמם ויעידו רק על החיים שלהם ולא יתעסקו בחיים של האחר. אנחנו צריכים למצוא ריגושים ועניין בעצמנו ולא לבחוש בחיים של אחרים".
