המחשבה לתרום כליה לאדם זר עברה בראשו של אלי פורטנוי (35) מרחובות יותר מפעם אחת בשנים האחרונות. הוא נחשף מעת לעת לפרסומים על תרומות שכאלה, שמע על סבלם של הממתינים להשתלת כליה וחשב לעצמו שאולי יום אחד.
1 צפייה בגלריה
מימין: רוזנברג, פרישמן, צימבליסטה, הרמן, סין-הרשקו, פורטנוי, מעטוף ופיקאר
(צילום: קובי קואנקס)
קראו גם:
היום הזה הגיע מהר מן הצפוי כאשר פרטנוי, נשוי ואב לשישה, חווה מקרוב את המחיר שמשלמים חולים ובני משפחותיהם. "הרעיון שכב אצלי בראש באופן אישי כמה זמן", הוא מספר. "אבל כשלמכר שלי נולד בן עם בעיות כליה והוא נפטר לאחר שנתיים, החלטתי לעשות את זה והתחלתי את התהליך לבדיקות התאמה".
תרמת איבר מגופך בלי לדעת למי הוא יגיע.
"ברמה העקרונית לא יודעים. אני נפגשתי עם הנתרם ביום הניתוח. אפשר לשאול, אבל עדיף לא לדעת, כי אם בסוף תהיה פסילה מסוימת אז עדיף לא להיקשר. השלב האחרון לפני הניתוח הוא ועדה של משרד הבריאות. יש רופא ויש פסיכולוג ופסיכיאטר ועורך דין. שואלים הרבה שאלות, כל אחד מהתחום שלו, והם נותנים את החותמת הסופית".
"חיים שלמים"
לפורטנוי כמעט ולא היו חששות לדבריו לפני הניתוח. בני משפחתו מנגד חששו ועוד איך מהמעשה, "ההורים חששו מההליך עצמו. הורים הם הורים, וזה בכל זאת הרדמה וניתוח. הדבר עצמו הוא מבחינתם אושר גדול. זה גם סוג של נחת, שהבן שלהם עושה כזו הקרבה, מציל חיים של מישהו. גם אשתי חששה מזה שבעלה נכנס לחדר ניתוח, אבל היא כמובן מאוד העריכה את זה.
"הייתי יומיים במחלקה, אז עיכלתי את מה שעשיתי. כשאני מדבר עם המושתלים ורואה את צורת הדיבור שלהם ומה זה עושה להם, אני מבין מה עשיתי".
הכליה של פורטנוי נתרמה לגבר בן 60 מבית שמש, "הוא נכנס לחדר ושאל אם אני תורם או נתרם. אמרתי שאני תורם, והוא אמר לי: 'יכול להיות שזה בשבילי'. בבוקר אחרי הניתוח ראיתי אותו מחזיק כוס מים. הוא אמר לי: 'מותר לי רק שש כוסות', ואני לא צריך לחשב אותן יותר. כל החיים השתנו לטובה".
ביחס לגודלה, רחובות מוציאה לא מעט תורמי כליה. בראשון לציון אמנם תורמים, אבל פחות. כך או כך, רוב תורמי הכליה בישראל זוכים לליווי צמוד מטעם מתנדבי ארגון 'מתנת חיים' שהוקם בשנת 2009 על ידי הרב ישעיהו הבר ז"ל ופועל מאז לעודד תרומת כליה מן החי. הרב הבר נפטר לפני כשנה מקורונה וכיום מכהנת כיו"ר הארגון אשתו רחל, שהיתה שותפה מההתחלה למפעל החשוב. "אני הייתי התורם ה־639 מטעם עמותת ''מתנת חיים' ויש עוד שתורמים", מספר פורטנוי. "בתחושה האישית זה משהו לא מוכר. משהו יוצא ממני, מהגוף שלי, ומציל חיים של מישהו אחר. זו תחושה של נתינה קטנה שהיא חיים שלמים למישהו אחר".
זו בדיוק התחושה שעליה מספר גם אריאל הרמן (35) אברך, נשוי ואב לחמישה, אשר תרם כליה לגבר שפעמיים קודם הושתל אך גופו דחה את ההשתלה. "היתה ביננו התאמה שהוגדרה כהתאמה בין תאומים", הוא מספר בהתרגשות. "תרמתי מתוך רצון אמיתי להציל נפש במובן הכי פשוט של המילה ולתת חיים".
גם מלכה צימבליסטה (71), החליטה לתרום כליה לאדם שלא הכירה. "אחרי שקראתי כל כך הרבה סיפורים של תורמים וכולם אמרו שזה כמה ימים של אי נוחות לתורם ושזה ממש נותן חיים למקבל הכליה ומשנה אותם מן הקצה אל הקצה, לא יכולתי לחשוב על סיבה למה לא לתרום. אז תרמתי".
"תתרמי רק אם את באמת שלמה"
אוכל מקייטרינג שהזמינו בני משפחת סין־הרשקו מראשון לציון היה מקולקל. כולם סבלו מהרעלת מזון אבל אצל אבי המשפחה אצל עזרא הדבר גרם לקריסת הכליות.
"לא הבנו מה קורה", מספרת אשתו ענת. "הוא היה נורא חלש, ממש בצורה קיצונית. השתן הפסיק. הוא הקיא ונהיה חלש יותר ויותר, והרופא שלח אותנו למיון ואז נכנסה רופאה ואמרה: 'עזרא, אני לוקחת אותך לדיאליזה'. זה היה לנו שוק".
כאשר אחד הרופאים המטפלים אמר להם להתחיל לחשוב על השתלה, לענת לא היה ספק והיא מיד הציעה לתרום כליה לאיש לו היא נשואה 36 שנה. "אני זוכרת את המבט של בעלי. הוא אמר 'מה פתאום'. הוא לא הסכים".
עזרא החל דיאליזה שלוש פעמים בשבוע, כל פעם למשך שש שעות, עם דיאטה מחמירה ביותר. כדי שיוכל להמשיך לעבוד הוא היה מבצע את הדיאליזות בערב ובימי שישי. "הוא היה חוזר והולך לבית הכנסת כאילו הוא אדם רגיל ואנשים לא ידעו בכלל. נשאבנו לתהום".
אחרי שיחה עם הרב הבר ז"ל ואשתו החליטו הזוג סין־הרשקו להתחיל בהליך. "עזרא אמר: 'אני יודע שאני הולך לדיאליזה הרבה ומשתק את הבית, אז אני מסכים, כדי שהבית יחזור למסלול, אבל רק אם את באמת שלמה עם זה".
למרבה המזל, סין־הרשקו נמצאה מתאימה התאמה מלאה לבעלה.
מה היו התחושות לפני הניתוח?
"השבת לפני היתה מאוד מרגשת. הכנו תיקים ונסענו במוצאי שבת לבית החולים. השכיבו אותנו בחדרים נפרדים וזה היה כמו להיפגש לפני ולהיפרד. הילדים הגיעו כולם והיו מרוגשים, ונפרדנו כדי שיקרה פה משהו שיציל אותנו. אני יודעת שעזרא כל הזמן חשב עלי, שהכל יעבור בשלום".
"בבוקר אחרי הניתוח ראיתי את המושתל מחזיק כוס מים. הוא אמר לי: 'מותר לי רק שש כוסות', ואני לא צריך לחשב אותן יותר. כל החיים השתנו לטובה".
הניתוח עבר בהצלחה וכבר למחרת בבוקר הגיע עזרא לבקר את ענת שהצילה את חייו. "שנה אחרי זה עלינו לכותל להודות לקדוש ברוך הוא, כי הרגשנו שהיה לנו נס".
היום השניים מלווים זוגות ואנשים שתורמים בתוך המשפחה, כמו למשל שם טוב מעטוף שלפני שנתיים תרם כליה לאבא שלו. "היה מדובר בהשתלה שנייה לאבא שלי", הוא מסביר, "24 שנה קודם הוא קיבל תרומת כליה מאמא שלי".
הקורונה הפחידה יותר מההשתלה
מאז שהיה בתיכון נהג יוחאי פיקאר (32) מרחובות, נשוי ואב לשלושה, להתנדב למען אחרים. "בתיכון התנדבתי בעמותת זיכרון מנחם, בצבא הייתי בסיירת ואחר כך התנדבתי ב'לתת', כשהתחילו החיים והעבודה והילדים ולא היה לי זמן, זה היה לי חסר. חשבתי מה אני יכול לעשות נקודתי, ממוקד".
במקום לארוז חבילות לנזקקים או להצטרף לסיירת ההורים, תרם פיקאר בחודש נובמבר האחרון כליה לאדם שאינו מכיר.
התהליך כולו, מהבדיקות ועד הניתוח, ארך שמונה חודשים. "לא סיפרתי לאף אחד למעט לאשתי. התחלתי אותו בשיא הקורונה, כשסיפרתי להורים חודשיים לפני ההשתלה הם ממש פחדו, יותר בגלל הקורונה ופחות בגלל הניתוח. אבל הם אמרו תשמע, אתה ילד גדול ואלו החיים שלך וזה מה שאתה מחליט".
ואשתך?
"היא חשבה שזה עוד איזה שטות בראש שלי ו:'בסדר, תעשה', אבל ככל שזה התקרב היא חששה והיה לה קשה אבל היא הבינה את החשיבות וליוותה אותי בכל ההליך. דיברנו עם אנשים שעברו אתזה והיא לא השתכנעה, אבל אמרתי שזו החלטה שלי, שאני רוצה לעשות את זה ובסוף זה קרה".
איך תורמים כליה בתקופת קורונה?
"אף אחד לא יכול להתקרב למחלקה, אשתי אמרה לי שלום וראיתי אותה רק שלושה ימים אחרי עם כליה פחות".
את האדם שאליו הגיעה הכליה שלו הוא פגש די במקרה, "באתי יום לפני כי הייתי צריך להיות בדיקת קורונה, קלטתי בזווית העין מישהו והייתה לי הרגשה שזה הוא, בחור צעיר בן 40 עם ילדים בערך בגילאים של הילדים שלי. זה אכן היה הוא. ישבנו וראינו משחק של מכבי ביחד, היה ממש נחמד".
ההשתלה עברה בשלום וכיום השניים בקשר מדי פעם.
בין ההחלטה ליציאה לדרך זה השלב הכי קשה, כשאתה בתוך זה כבר אחרת", אומר פיקאר. "אני מרגיש מצוין, טוב לי, חזרתי לעשות מילואים, חדר כושר, פול טיים בעבודה ועם הילדים. אני כבר לא זוכר שתרמתי כליה. ראיתי מה זה אנשים שלא חיים. שלושה ימים שלי העניקו לנתרם חיים בריאים. במקום לסבול ולחיות בבתי חולים הוא יכול לגדל בנחת את הילדים שלו, אז מה השאלה בכלל?".
כל מה שלא ידעתם על תרומת כליה:
- 917 חולי כליה בישראל ממתינים להשתלה
- 200 איש תרמו בשנה האחרונה כליה באמצעות עמותת "מתנת חיים"
- שני שליש מהתורמים הם גברים
- גברים יכולים לתרום כליה מגיל 25
- נשים מהוות שליש מהתורמים, בין היתר בגלל שהן מנועות מלתרום כל עוד בכוונתן ללדת
- כ־%40 מתורמי הכליה עובדים בתחום ההוראה
- הרוב הגדול של תורמי הכליה הם דתיים וחרדים
- אחוז התורמים הלא דתיים עולה בהתמדה בכל שנה
עוד חדשות רחובות
