הן רצו ללמוד לתואר אקדמי, אבל הקמת משפחה בגיל צעיר, צורך להתפרנס או שילוב של השניים מנעו זאת מהן. כעת, הודות לתוכנית מיוחדת של עיריית רחובות ומפעל הפיס, מחולקות 60 מלגות לנשים תושבות העיר מעל גיל 35 למימון לימודי תואר ראשון בכל תחום שמדבר אליהן.
לואית שגב ודנה אלוק־ולרו לואית שגב ודנה אלוק־ולרו
לואית שגב ודנה אלוק־ולרו
(אבי מועלם)
"התחתנתי מאוד צעירה, התחלתי ללמוד והפסקתי, וזה תמיד היה החלום שלי לעשות תואר ראשון", מספרת לואית שגב (38) שמשתתפת בפרויקט. ביום־יום היא אמא לשלושה ילדים (9, 11 ו־17) העובדת בחברת הייטק בתור מנהלת רכש. "הגעתי לראיון לקורס מנהיגות נשים וראיתי פלאיירים של הזדמנות שנייה לנשים מעל גיל 40. כולן סביבי בקורס היו כבר עם תואר ראשון, ואמרתי לעצמי 'למה רק לי אין?' ואז הגעתי לכנס והעיניים שלי בהקו. אמרתי 'לא משנה מה - אני עושה את זה', ובסוף זה אכן הסתדר".
לואית שגב: "כולן סביבי היו כבר עם תואר ראשון, ואמרתי לעצמי 'למה רק לי אין?', אמרתי 'לא משנה מה - אני עושה את זה', ובסוף זה אכן הסתדר"
באוקטובר הקרוב תמשיך שגב בלימודי התואר השני במינהל עסקים. כמו כל הנשים שמקבלות את המלגה, גם שגב נדרשת לתת 100 שעות בחזרה לקהילה, אותן היא בחרה לעשות בהתנדבות בסיירת ההורים בעיר. "אני יוצאת פעם בשבוע לארבע שעות, ובלי קשר להתנדבות הקבועה של סיירת ההורים, חילקנו מזון בתקופת הקורונה, וכשהיה צריך לתרום לקהילה אז עשינו את זה".
במסגרת הפרויקט למדה שגב לימודי תואר ראשון רב־תחומי בנושאי סוציולוגיה, חינוך, משאבי אנוש ואמנות. היום היא מרצה בתחומים שונים וכתבה ארבעה מאמרים שפורסמו באתר של ראש חטיבת משאבי אנוש באתר ניהול ידע של מכללת אחווה.
מה הלימודים עשו לך?
"הרחיבו לי את האופקים, לא למדתי בשביל לעשות לעצמי וי, בכל שלב בלימודים עשיתי עבודה על משהו שנוגע לחיים שלי. למשל את העבודה הראשונה בתואר עשיתי על השפעת בני נוער, כתבתי מאמרים על רכש, ואת הסמינריון שלי עשיתי על סטיגמה נחבאת ותיוג עצמי אצל נשים גרושות".

מסייעת לגננת

דנה אלוק־ולרו (39) תושבת רחובות ואם לשניים, החלה ללמוד תואר ראשון רב־תחומי בחינוך ומשאבי אנוש מבלי שהכירה בכלל את תוכנית המלגות. "הגעתי להירשם עם אמא שלי, שהיתה גננת במשך 40 שנה ולמדה במכללת אחווה כשהיא עוד היתה בנויה מצריפים. רק שם הכרתי את הנשים מרחובות שלומדות במסגרת התוכנית", היא מספרת.
אלוק־ולרו מיד התעניינה ושאלה על התוכנית, ולאחר מכן מילאה טפסים כדי להתקבל אליה גם כן. קודם לכן עבדה בתור סייעת בגני ילדים עירוניים בעירייה, "הגדלתי ראש, הגננות איפשרו לי לפעמים כן להיות מעורבת בתחום הפדגוגי והרבה פעמים שאלו אותי מה דעתי, הרבה פעמים הרגשתי שאני רואה דברים אצל הילדים ומרגישה אותם, דברים שבסופו של דבר התבררו כנכונים אחרי בירור מעמיק יותר של גורמים מקצועיים", היא מספרת.
במסגרת המלגה, התנדבה אלוק־ולרו בקהילה במספר מקומות: ב"עזר מציון", בבית החולים "קפלן", שם חילקה בעגלות קפה ועוגה למשפחות המטופלים אשר הגיעו לביקורים, וב"עמותת חסד ומרפא" של הרב חיים פישר, שם מיינה וחילקה תרופות למי שצריך.
לדבריה, ההתנדבות היא הרבה יותר מחובה שיש למלא והיא גרמה לה ליצור קשרים שהיא לא יודעת אם היתה מגיעה אליהם בלעדיה.
בשנת הלימודים הקרובה תתחיל אלוק־ולרו את השנה כגננת מובילה בגן חינוך מיוחד, אחרי שנים רבות שבהן היתה בתפקיד סייעת. "אל תפחדו לשבור את תקרת הזכוכית – אני דוגמה חיה לכך. אני כבר לא מרגישה שקופה, עכשיו הקול שלי נשמע".

לשפר את השכר

גילה צעידי, נשואה ואם לשלושה בשנות ה־50 לחייה, הגיעה לפרויקט דרך בתה שהחליטה לרשום אותה ללימודים לתואר ראשון רב־תחומי בפלוקלור והיסטוריה במכללת אחווה. "תמיד היו סיבות לדחיית הלימודים. העבודה, הבית, הגילאים הקטנים של הילדים, אבל גם כאשר הם גדלו זה נדחה ונדחה מסיבות כאלו ואחרות", היא מספרת.
למרות שלא היה לה תואר אקדמי, צעידי עובדת בבנק בתפקיד בכיר כמנהלת מחלקה, אלא שבשלב מסוים היא הבינה כי השכר שלה נמוך ביחס לשכר שמשתכרים האקדמאיים בבנק. הגילוי אמנם דירבן אותה ללמוד אך לדבריה מה שקיבלה מהלימודים ומהמלגה היה הרבה יותר מזה.
"הלימודים לא היו קלים", מספרת צעידי, "להתחיל ללמוד אחרי גיל 50 זה לא פשוט לאישה שמנהלת בית, ילדים, עבודה, ולשלב עם זה לימודים אקדמיים שכוללים הגשת עבודות, בחינות, הקשבה להרצאות עם כל הסטודנטיות והסטודנטים הצעירים שלידי".
צעידי מציינת כי זכתה לתמיכה גדולה, "לימדו אותנו כיצד לגשת לעבודה אקדמית, ממש מהשלבים הראשונים".
לדבריה, ללא המלגה לא היתה לה היכולת הכלכלית לשלם עבור הלימודים. "בתמורה התנדבתי בשמחה ב'בית החם לנערות' בשכונת קריית משה, ההתנדבות עשתה לי טוב וממש התחברתי למקום ולנערות".