מזה תקופה לומדים בפקולטה לחקלאות ברחובות על שיטות החקלאות של יוצאי אתיופיה, כחלק מפרויקט 'חקלאות ביחד' שבו לוקחים חלק סטודנטים שנה א' בפקולטה.
במסגרת הפרויקט, בכל יום שני וחמישי מגיעה קבוצה של 40 מבוגרים חברי הקהילה האתיופית לגנן בחלקת אדמה שהוקצתה להם בפקולטה. הם שותלים וקוצרים פירות, וסטודנטים שנה א' במדעי הטבע לומדים מהם על שיטות הגינון הייחודיות, יוצרים חברויות וגם לומדים קצת אמהרית.
פרויקט 'חקלאות ביחד', או באמהרית 'יאנדנט ארשה', הוא פרויקט שהוקם לפני שלוש שנים על ידי פרופ' אלון סמך, חוקר בפקולטה. פרופ' סמך התנדב עם בני נוער בשכונת קריית משה ולאחר זמן מה הבין שרבים מההורים והסבים של הנוער שאותו הוא פוגש עסקו בחקלאות באתיופיה וכעת הם גרים בשכונה שאין לה שטח שמאפשר לעסוק בחקלאות.
"חשבתי שזה יכול להיות נחמד להביא אותם לפקולטה ולאפשר להם לחזור לחקלאות ולגדל מה שהם רוצים", הוא מספר על תחילת הפעילות.
כשהפרויקט יצא לדרך הצטרפו אליו שמונה אנשים בני 90-80. "לכל אחד יש שורה שבה הוא מגדל מה שהוא רוצה", מספר פרופ' סמך. "אנחנו עוזרים להם ומביאים שתילים. חלק יותר צריכים את העזרה שלנו וחלק פחות".
פרופ' סמך מסביר שכל אחד מגדל מה שהוא רוצה ואת התוצרים הם לוקחים לעצמם. "הם הכי אוהבים לגדל פלפל חריף ותירס", הוא ממשיך. "יש גם בצל ושום וירקות עליים, וכמובן גומנד, שהוא מאכל מסורתי. כל הגידול אורגני, למעט דשן שאנחנו מספקים, וכמובן שיש השקיה של טפטפות".
היום, כאמור, יש כבר קרוב ל־40 איש שמגיעים לגנן, כל אחד בשורה שלו. הפרויקט פועל כבר שלוש שנים ולפעמים חלק מהמשתתפים מתבגרים וכבר לא יכולים להמשיך בו. "יש פרידה עצובה כי הם צריכים להיפרד מהחלקה שלהם, כי הם לא יכולים יותר להגיע, ואני שומר איתם על קשר", אומר פרופ' סמך. "יש גם זוגות של בעל ואישה שלכל אחד יש שורה משלו, ומה שנחמד לראות מעבר לזה שכל אחד עסוק בשורה שלו, זה שהם צוחקים ויש לנו סככה כזו שהם יכולים לשבת ולצחוק ולדבר וזה הפך לאירוע חברתי".
"מביאים את הנכדים"
החקלאים המבוגרים מגיעים מוקדם מאוד בבוקר לחלקה. הם הולכים יחד 25 דקות ברגל מקריית משה. רובם ככולם שמעו על כך מפה לאוזן ומי שמארגן את הפניות ואת הקבלה לפרויקט הוא דוד אלעזר ממוקד הקליטה של עיריית רחובות.
זה עבד חלק מההתחלה? לא חשדו כשבאת והצעת להם פשוט לבוא לגנן?
"רובם לא מדברים עברית, הם מדברים אמהרית. בהתחלה כשבאתי ותיארתי את הפרויקט, הם היו מאוד סקפטיים. אמרתי טוב, אז לא נעשה, ואני זוכר את המבט החשדן בעיניים כשהבאנו אותם לשם. עשו עליהם הרבה שטיקים פוליטיים לאורך השנים. ברגע שהם התחילו, והם הבינו שאף אחד לא רוצה לקחת מהם, זה פשוט שלהם, ויש אנשים פה שעוזרים להם, אז משהו השתנה. יש חיוכים ושמחה, וכמובן יש רגעים עצובים כשמשהו לא מצליח או כשחרק אוכל להם את הגידול. עכשיו למשל היה עודף מים וחלק מהשתילים נהרסו, אבל יש את הכוח לגדל. הנכדים אומרים להם: 'מה, אתה יודע לגדל תירס?'. נראה לי שזה משנה את המעמד שלהם במשפחה, שזה כבוד שהם חקלאים ויכולים לגדל, והם גם מביאים את הנכדים והילדים לראות את התוצרים".
איך בעצם הפקולטה לחקלאות קיבלה את הרעיון לפרויקט? יש פה השקעה כספית מצידה.
פרופ' סמך: "זה פרויקט שהוא נורא פשוט. אין מורכבות או השקעה גדולה אבל הוא עושה טוב. קיבלו את זה באהבה, וזה עולה לפקולטה כסף. אנחנו צריכים לבטח את כל האנשים כי אסור שמישהו יעבוד בלי ביטוח. האדמה עולה כסף והדשן והזמן של האנשים בחווה שדואגים למקום. זו עשייה למען הציבור. זה בא באהבה שלמה, והקימו את הסככה וכולם גאים בדבר הזה".
"חקלאות עתיקה"
בעקבות הפרויקט החלו לנבוט ממנו תוכניות נוספות. כך למשל סטודנטים יכולים לקבל שתי נקודות זכות בעיסוק בהתנדבות והם עושים זאת בפרויקט 'חקלאות ביחד'.
"יש לנו קבוצה של סטודנטים שמתנדבים לעבוד איתם בחלקות. הם לומדים אמהרית וצוחקים יחד, הם עוזרים למבוגרים עם הדברים הפיזיים ויש שם אינטראקציה נחמדה בין הסטודנטים והמבוגרים, וחלקם לומדים מהם את השיטות איך לערבב ואיך להוריד את החרקים. הגידול שלהם שונה. כשאנחנו מגדלים תירס וחסה אנחנו עושים את זה בשורות, והם בערבובייה. הם משתמשים בצמחים יותר גדולים להצללה, וזה אחד מתחת לשני. זה גידול בשכבות. אנחנו גם לומדים על צמחים שונים לתבלינים ספציפיים בעדה", מסביר פרופ' סמך.
בנוסף, השנה נפתח לראשונה קורס לסטודנטים שנה א' במדעי הצמח יחד עם הפרויקט. "זאת פעם ראשונה שיש קורס כזה כשמתחילים את הלימודים. עד היום הלימודים בשנה א' היו מתמטיקה ופיזיקה. רק אחרי שיש להם בסיס מדעי מדברים איתם על חקלאות. עכשיו הסטודנטים בשנה א' בלימודי הצמח מגיעים באותן שעות של המבוגרים והם מגדלים בשורות לידם את הגידולים ועושים סיורים בחלקות. יצרנו פה קורס שמקשר אותם לחקלאות והם מגדלים בעצמם ולומדים איך חקלאות עתיקה מתנהלת, יש לימוד משותף ובעיקר כבוד הדדי".
"להסתדר עם מה שיש"
יוסף, שמגיע בכל יום שני וחמישי עם אשתו יאזובניש, מספר שהוא עובד בחלקה כבר שלוש שנים. "אני מגדל כאן תפוחי אדמה, שום אדום ושום לבן, ואוהב את מה שאני עושה, גם הילדים אוהבים", הוא מספר. "המקום עושה לי טוב".
תאיר אדר ואלעד בן דור, שני סטודנטים שעוסקים בהתנדבות עבור שתי נקודות הזכות, מספרים שהם לומדים מהקורס שיטות מסורתיות לגידול השונה מצורת הגידול המסחרית.
"יש שלושה גידולים שלא מפריעים אחד לשני – דלעת, תירס ושעועית", אומרת אדר. "הם יודעים מניסיון שהם הולכים טוב ביחד".
"אני לומד בעיקר בפרקטיקה. עשיתי גינה בבניין שאני גר בו ולקחתי מהם הרבה דברים", אומר בן דור, ומוסיף כי מדובר בשיטת חקלאות שפחות מבוססת על ריסוסים, "אלא יותר לגדל דברים עם תנאי הטבע הרגילים ולהסתדר עם מה שיש".
