שיראל פרץ מעפולה הייתה רק בת חודשיים וחצי כשהתפוצצה בנובמבר 2003 פרשת 'התינוקות של רמדיה', שנפגעו כתוצאה משתיית הפורמולה הצמחית של רמדיה שהיה חסר בה ויטמין B1.
שלושה תינוקות נפטרו, 23 תינוקות נשארו פגועים בצורות קשות יותר או פחות.
קראו גם:
שיראל פרץ, היום בת 18, היא סיפור של תקווה. למרות הקשיים והמגבלות מהן היא סובלת, היא עשתה את הלא ייאמן וסיימה השבוע את לימודיה בתיכון אורט-בן גוריון בעפולה ועברה את מבחני הבגרות בהצלחה כנגד כל הסיכויים. פרץ: "אני מרגישה שניצחתי ואני בדרך להשיג את מה שהכי רציתי להשיג: שתהיה לי תעודת בגרות".
טלפונים אישיים מהמנהלת
השנה וחצי האחרונות היו קשות במיוחד. גם כשאפשר היה לצאת מהסגרים פרץ נשארה בבית בגלל מערכת חיסונית חלשה. גם הטיפולים השבועיים שהיא מקבלת מאז הייתה תינוקת לא אפשרו את חזרתה לספסל הלימודים. ובכל זאת היא סיימה. ובהצלחה. וכשהיא אומרת את המילים "תעודת בגרות" העיניים שלה זורחות.
את סוד ההצלחה תולה פרץ בנחישות שלה להיות כמו כולם. לא לוותר למרות שנתוני הפתיחה שלה לא פשוטים.
"אמרתי לעצמי שאני חייבת לסיים כמו כולם את 12 שנות הלימוד כי זה משהו שמאוד חשוב לי. אני לא רוצה שהמגבלות שלי יגרמו לי להרגיש שאני לא חלק מכולם. גם ההורים שלי איתי בהכול, הם מלווים אותי, באים איתי לטיפולים, מעודדים ומחזקים אותי. זכיתי גם באחיות מושלמות, הן לא נתנו לי להרגיש אף פעם שונה".
איך הצלחת ללמוד?
"בגלל בעיית השמיעה שלי הייתה לי בעיה עם השיעורים בזום אז המורים באו אליי הבייתה והעבירו לי שיעורים פרטיים", אומרת פרץ. "קיבלתי עזרה גם מ'קדימה – מדע', תוכנית שלבים של משרד החינוך. הגיעה אליי מורה מטעמם שעזרה לי בהכנות לפני הבגרות ובהשלמת הפערים בלימוד החומר שלמדו בכיתה".
פרץ מציינת גם את מנהלת בית הספר שלה - איריס קרל.
פרץ: "היא הייתה איתי בקשר אישי לאורך כל השנה, ביום שהייתי נוסעת לטיפול היא הייתה מתקשרת אליי ושואלת במה היא יכולה לעזור לי והייתה מרימה אותי ומעודדת אותי שהכול יהיה בסדר. היא גם נתנה לי דוגמה מהחיים האישיים שלה שחיזקה אותי".
עם יד על הלב שיראל, האמנת מהתחלה שתצליחי לעמוד במטרה שהצבת לעצמך?
"לא. בהתחלה רציתי לוותר ובית הספר נורא הרים אותי. גם ההורים שלי והחבר שלי עודדו אותי להישאר חזקה. כולם דחפו אותי קדימה לא לוותר ולא להישבר. הם אמרו לי שאין דבר כזה לוותר ושדווקא עכשיו בדקה ה-90 אני חייבת לתת את כל כולי ולהמשיך להישאר חזקה, לא משנה מה. משכתי את עצמי למעלה למרות טיפול חדש שהתחלתי לעבור וזה השתלם. הצלחתי".
האם חגית הוסיפה: "השילוב של בית הספר ותוכנית שלבים איפשרו לשיראל לעבור את מבחני הבגרות. במסגרת התוכנית הגיעה אלינו הביתה מורה, קרין פלור, שתמכה בה לימודית וגם עודדה אותה ברגעים של משבר. בלעדיה היא לא היתה מצליחה. רק חבל לי עכשיו שהתוכנית הזו תיסגר ותעבור לתוך בית ספר. זה לא יהיה אותו דבר".
לספר לכל החברים
כל האופטימיות הזאת לא הייתה קיימת ב-2003. אמה של פרץ, חגית, זוכרת היטב איך הבינה שמשהו לא כשורה עם התינוקת המתוקה שלהם. מה עשו, מתי קיבלו את הבשורה שהפגיעה היא לתמיד.
"שכשיראל היתה בת שלושה חודשים התחלתי להרגיל אותה לתחליף חלב לקראת החזרה שלי לעבודה", סיפרה חגית, "בהתחלה היא אכלה את זה, אבל מהר מאוד התחילה להקיא ובכמויות לא הגיוניות. לקחתי אותה לרופאת משפחה שלא אבחנה משהו חריג. היא הרגיעה אותי בזה שזה משהו כנראה ויראלי.
"אני ידעתי שמשהו לא בסדר, אבל הסובבים אותי חשבו שאני סתם אמא חרדתית. ברגע ששיראל התחילה לדעוך, פחות לשחק ולא ליצור קשר עין, הלכתי שוב לטיפת חלב ואמרתי לרופאה שם: 'הבת שלי הולכת למות'. הגעתי למיון, אבל שם לא רציתי לאשפז אותה.
"הלכתי שוב לרופאת המשפחה שלנו ד"ר מרתה בן עמי. היא עשתה לשיראל את כל הבדיקות שגילו שיש בעיה. כמה ימים אחר כך התפוצצה פרשת רמדיה בתקשורת. ד"ר בן עמי מיד קישרה שכנראה שיראל נפגעה מתחליף החלב של רמדיה ומאותו רגע התחיל המסע הארוך".
שיראל, היית מספרת שאת 'תינוקת רמדיה' או שהתביישת?
"בהתחלה התביישתי בזה מאוד. לא רציתי שיידעו והסתרתי את זה עד שהבנתי שבעיית השמיעה שלי הפכה להיות חלק ממי שאני וזה מה יש. התחלתי לספר לחברים והופתעתי לגלות שכולם איתי, כולם גם משתדלים לעזור אם אני לא מבינה משהו כי לא שמעתי. עכשיו אני גאה להיות חלק מהפרשה הזו של ילדי רמדיה ולייצג אותנו בכבוד, ואני מודה על הכל, גם על זה שאני לא שומעת, ומקבלת הכל באהבה".
האתגר הבא: צבא
בשנה שעברה, לפני שפרצה הקורונה, השתתפה פרץ במיזם התנדבותי של "קול הנתינה", שבמסגרתו כל ילד היה צריך להביא את החוזקות שלו. אני בחרתי שהחוזקה שלי תהיה להתגבר על החשש שלי להשמיע את עצמי ולעמוד מול אנשים ובנוסף רציתי גם לשמח אנשים אחרים.
"המיזם שלי היה ארגון חגיגת ימי הולדת לילדים לקויי שמיעה מעוטי יכולת. משם זה התגלגל והחלטתי לקנות מכספי החסכונות שלי פוד־טראק פיצה. הייתי הולכת לאירועים ומשמחת ילדים. ואז התחילה תקופת הקורונה ולא היה לי הרבה זמן להמשיך את המיזם שלי. עכשיו אני מקווה לחזור אליו".
אחרי שיסתיימו החגיגות על הבגרות מגיע האתגר הבא: צה"ל. "קיבלתי פטור", פרץ אומרת. "אבל נתנו לי אפשרות להתנדב או ללכת לשירות לאומי. אני מחכה לראות מה יהיה מצבי הבריאותי כי אני עוברת עכשיו טיפול חדש שהגוף צריך להסתגל אליו".
והצבא הוא לא סוף ההרים שאת הפסגות שלהם היא מתכוונת לקטוף. אחרי שתשתחרר היא רוצה ללמוד קוסמטיקה ולפתוח מכון יופי משלה: "והכי אני רוצה להיות עצמאית ומאושרת ולהיות גאה בעצמי שניצחתי את הפחדים של עצמי".
וחגית מסכמת בדמעות: "בכל שנה כשאנחנו מציינים עוד נקודת זמן משמעותית אני מלאת התרגשות שיא ומתקשה להאמין. שיראל היא לוחמת מהשורה הראשונה. בתקופה שחשבתי שאני מאבדת אותה, לא האמנתי שאגיע לבת מצווה שלה. ואז, כשעברנו את בת המצווה, אמרתי שאני לא אאמין שהיא תסיים את בית הספר ואולי תתגייס.
"עכשיו הגענו לשלב הזה ואני אומרת שאני לא יודעת איך הצלחנו ואיך היא הצליחה להתגבר על הקשיים ולסלול לעצמה דרך. זה אומנם נתיב לא קל, אבל עדיין נתיב שהוא בהחלט גאווה.
"הסיפור הזה של רמדיה אף פעם לא עזב אותי באמת. בכל פעם שיש לשיראל איזו נפילה או שהיא מתמודדת עם משבר, זה מחזיר אותי להלקאה העצמית של איך נתתי לה אני את הפורמולה הזאת, אני חוזרת לזה שאני גרמתי לה לכל הסבל שהיא סובלת עד היום. אבל כשמגיעים ימים טובים יותר ואני רואה איך היא מתגברת על מכשולים, זה ממלא אותי בסיפוק וגאווה.
" אני מודה לבורא עולם על הזכות הזו שניתנה לי להיות אמא שלה, כי עם כל המגבלות והקשיים אני לומדת ממנה המון. כשאני נשברת היא נותנת לי כוחות, במקום שאני אעודד אותה היא מעודדת אותי".
