בית מנחם גורפינקל משנה את פניו, ולאחרונה הוא נסגר לקראת עבודות שימור נרחבות שצפויות להתבצע בו. לפי התכנון, לצד עבודות השימור ייבנו בצמוד אליו בניינים שיהיו מיועדים למגורים.
מדובר בגישה שננקטה כבר בעשרות מבנים היסטוריים בתל אביב, כאשר לצד מבנים היסטוריים שזוכים לשימור, עבודות שעולות כסף רב ודורשות מומחיות רבה, מוקמים בתמורה מבנים חדשים, בדרך כלל כאלה שמתנשאים לגובה רב.
"המבנה יעבור מבעלות פרטית לרשות הציבור אשר ייהנה מהפנינה הרחובותית הנדירה הזו", אומר ראש העירייה רחמים מלול. "עבודות השימור שיבוצעו במקום ייפו אותו עוד יותר וישמרו עליו כפי שראוי לאחד הבתים הוותיקים והיפים בעיר".
הקשר האמריקאי
מדובר באחד הבתים הוותיקים והיפים בעיר, בו פעלה ב־22 השנים האחרונות מסעדת "אחוזת מרגו", שתיפתח בחודשים הקרובים מחדש ברחוב יעקב. רבים חבים למבנה המרשים, לחצר ולמרפסת המיוחדת זיכרונות מאירועים משפחתיים, מחוגים ומלילות ריקודים שהתקיימו בו בעבר.
"אנחנו חוטאים להיכרות שלנו עם תרומת יהדות ארצות הברית לישראל", אומר מורה הדרך תושב העיר משה פרנק, שבית גורפינקל אף נכלל בסיורי "סיפורי רחובות" שהוא מעביר. "בעבר הגיעו לארץ ישראל בעלי הון אמריקנים שהעריכו את האינדיבידואליזם שהתקיים במושבה באותם זמנים. הם בחרו ברחובות כי זו היתה המושבה היחידה שתושביה ניהלו אותה. כל הארץ נוהלה מפריז, תחת עינו הפקוחה של הברון רוטשילד חוץ מרחובות", מסביר פרנק.
לדברי פרנק, הבית נקרא על שמו של מנחם גורפינקל, יהודי אמריקני שמרכז חייו היה בארצות הברית, שהגיע לרחובות בשנת 1928 במטרה לבנות את ביתו בישראל. "הוא קנה את המגרש האחרון שנותר ברחובות כדי להקים בו בית מפואר - אחוזה כפרית רחבת ידיים בראש הגבעה", מתאר פרנק. "מהבית שלו רואים את הפרדסים, מרחובות ועד נס ציונה. כשפורצת מלחמת העולם, הוא מחלק את זמנו 11 שנה בין רחובות לארצות הברית. יש לו מנהל משק בית בשם מושלין, וכשהוא עוזב לארצות הברית הוא משאיר לו את הבית לחיות בו".
גורפינקל לא חזר יותר ארצה והבית נמכר למשפחת ליפשיץ, ומאז עבר גלגולים שונים עד שלפני 22 שנה הוקמה בו מסעדת השף אחוזת מרגו. הבעלים של המסעדה, מוריס אלמלם תושב ראשון לציון החליט לפתוח אותה במבנה ההיסטורי במקרה. "הלכתי לשתות קפה בעיר וראיתי את המקום שהיה מוזנח. היה על המבנה גרפיטי, גרו בו הומלסים ונרקומנים, החצר הייתה מלאה בקוצים ולכלוך אבל אני ראיתי את הפוטנציאל". אלמלם ערך במקום שיפוצים מהיסוד ופתח בו מסעדה צרפתית. כעת אחרי שני עשורי פעילות תעבור המסעדה לבית יוספזון ברחוב יעקב ותיפתח אחרי החגים.
מה יהיה עם הפיקוס?
כעת, כאמור, המבנה מתוכנן לעבור שימור. "לי באופן אישי זה חורה שהמקום לא יישאר כמו שהוא", אומר תושב האיזור, נדב שלמה. "הדבר הכי חשוב הוא לשמור על הצביון של המקום, על המדרגות ועל החצר. זה הכל חלק מהאחוזה וממה שהופך אותה לכל כך מיוחדת".
מורה הדרך משה פרנק: "מאוד חכם להחליף את צמודי הקרקע ליד המשטרה למגדל. מרכז העיר לא יכול להישאר כך. לבתים אין ערך ארכיטקטוני והיסטורי כשהם מוזנחים"
פרנק דווקא סבור שיש היגיון במהלך: "מאוד חכם להחליף את צמודי הקרקע ליד המשטרה במגדל. מרכז העיר לא יכול להישאר כך. לבתים אין ערך ארכיטקטוני והיסטורי כשהם מוזנחים, והם צריכים לעבור שימור. אי־אפשר לעצור את הפיתוח של העיר. צריך לחזור למרכז העיר כדי לא לגעת בשטחים הפתוחים. צריך לבחור - או שרחובות תתחבר לרמלה ולא יהיה שם שום דבר, או שחוזרים לבנות את מרכז העיר. השאלה הגדולה היא מה יהיה גורלו של הפיקוס".
לדבריו, הפיקוס בחצר הבית הוא הגדול בעיר והוא מספק צל לדונם שלם. "נכון שלפיקוס יש בעיה של פירוק תשתיות, וגם עם זה אפשר להתמודד, זו לא בעיה בלתי פתירה. עובדה שברחוב יעקב הפיקוסים מחזיקים מעמד, וכך גם התשתיות. זה עץ מדהים, חייבים לשמר אותו, ולחשוב על הבניין הזה בלעדיו זה לחשוב על חצי בית".
פרנק מסכם באומרו שגם את הבית צריך לשמר ולהפוך לפנינה שאנשים יוכלו לבקר בה, "הוא צריך לפעול כמקום פתוח לציבור, לא חשוב לאיזה שימוש - גם כדי לשתות כוס מיץ במרפסת שלו. עשיתי את זה כמה פעמים וזה חלום".
