עד השבעה באוקטובר ענבל צח (39) עבדה בצילום, בתחום המוסיקה, ניהלה חיים שגרתיים ונהנתה משיחות טלפון משעשעות עם דודה ניצה. אך מהיום שבן דודה טל וכל משפחתו נחטפו לעזה, היא החליטה להקדיש את חייה להשבת החטופים. "הבטחתי לדודה ניצה שאנחנו לא נעצור עד שהיא תחבק את טל. אני חולמת לחזור לחיים של אנונימיות, אף אחד לא בוחר להיות בן משפחה של חטוף, אז מי שלא יכול לעזור לנו - לפחות לא יפריע".
איש של אנשים
ענבל וטל נולדו בהפרש של שבועיים אך השנה הוא חגג יום הולדת בשבי, והיא כבר ממילא מתרכזת בעיקר בהחזרתו. "כל שנה היינו הולכים יחד לצעדה לזכר בן דוד שלו, סרן ליעד לביא, שנהרג בצוק איתן. טל הוא איש משפחה, איש של אנשים, אדם שהוא מטפל מטבעו. כל חייו הוא עסק בתחומים שסייע לאחרים, מאילוף כלבים ועד גמילה מסיגריות. עזרה לזולת היא חלק בלתי נפרד ממנו. יכולנו לפנות אליו בכל נושא, הוא תמיד אוהב לחקור דברים, למצוא תשובות לשאלות, איש מאוד חכם. כבר 20 שנה שהוא ועדי זוג, הם הכירו בתיכון והקימו משפחה יחד. בשבעה באוקטובר הוא קיבל החלטה אמיצה, שהצילה את כל המשפחה שלו".
כיצד גיליתם שהוא נחטף?
"למרות ששניהם גדלו בעוטף, טל ועדי גרים במשגב, כי הם הבינו שיש השלכות לחיים בעוטף, והם בחרו לגדל את הילדים שלהם במקום בו ירגישו יותר בטוחים. בשמחת תורה הם הגיעו להורים של עדי בבארי, גם ההורים של טל גרים קרוב לעוטף, אז ברגע שהתחילו אזעקות שלחתי הודעות לוודא שכולם בסדר, כפי שאנחנו רגילים בכל סבב לחימה. ככל שהשעות חלפו ולא היה מענה כך יותר דאגתי".
"בסוף היום הבנו שטל ועדי, והילדים נווה (8) ויהל (3), וההורים של עדי, שושן ואבשלום הרן, נעדרים. לקח זמן עד שהתמונה התבהרה. אלון גת, שנחטף עם רעייתו ירדן ובתו הקטנה גפן, והצליח להימלט עם הילדה, סיפר שטל היה איתם ברכב והוא לא נפצע. רק ככה גילינו שהוא חטוף ומאז אין לנו טיפת מידע עליו. על עדי, הילדים ושושן, גילינו רק כשהגיעה רשימת המשוחררים".
בהמשך גילתה המשפחה את סיפור הגבורה של טל, שהציע למחבלים שניסו לשרוף את הממ"ד ובני המשפחה שהוא יסגיר את עצמו. טל ואבשלום יצאו יחד מהחלון הממ"ד, אבשלום נרצח וטל נחטף, לאחר מכן נחטפו גם הנשים והילדים. עד היום המשפחה לא יודעת אם טל מודע למה שקרה ולעובדה שהם שבו בשלום. "בגלל שחטופים אחרים סיפרו שלעיתים נחשפו לחדשות, אני כל הזמן מזכירה את עדי והילדים, מספרת שהם בחיים וחזרו, בתקווה שאולי טל ישמע שבריר מידע".
קראו גם:
החטופים כבר לא פרה קדושה
מרגע שהבינה שמשפחתה חטופה בעזה, צח פינתה את כל זמנה ומרצה למאבק להשבת החטופים. מה שהתחיל בחמ"ל חירום בפול גז, הפך לשגרת חיים. "בהתחלה הפצנו את התמונות והפרטים בכל העולם, תרגמנו הודעות ב-20 שפות. חשבנו שאולי מישהו ראה סרטון טלגרם או פרסום, כי אין לנו תיעוד של החטיפה. באופן אבסורדי, הדבר הראשון שהטריד אותי זה שאולי עדי תכעס שאני מפיצה תמונות של הילדים שלה בלי רשות. מי בכלל חשב שהפנים של יהל יתנוססו בכל פינה בעולם? החיים נעצרו. אין עבודה, פתחתי את החסכונות ומה שלא צריך לא קונים. אין פאן, הפעילות החברתית היחידה היא בכיכר החטופים. הכל נתקע עד שהם כאן. המטרה שלי כרגע זה לראות את טל בבית, אבל לקרבה שנייה ושלישית אין שום עזרה, אף אחד לא משלם לנו עבור המאבק הזה.
"אחרי העסקה הראשונה היה רגע של אושר אבל אז גילינו שטל לא איתם. דודה שלי ניצה אמרה לי שהיא מתגעגעת לימים שהשיחות שלנו בטלפון היו על שטויות ומלאות צחוק. אנחנו מדברות כל יום, אבל בעיקר לוחות זמנים, מי מתראיין איפה, מי מצטרף לאיזו פגישה, מספיק שיש לי שתי שיחות שלא נענו ממנה והלב שלי נופל. יש כל כך הרבה חזיתות. אנחנו לא תמיד יודעים איפה להיות, בביקור אצל חייל פצוע? בלוויה של חייל שנפל? יש לי חברים שנהרגו בנובה ולא הספקתי ללכת ללוויות שלהם או להתאבל עליהם, כי אין זמן עכשיו, חייבים לעשות הכל כדי להשיב את טל והחטופים".
עד מתי תצליחו לנהל מאבק כל כך אינטנסיבי וקשה?
"עד שהם יהיו כאן. אין אופציה אחרת. לי יש כוס מים ביד, מה יש לטל? לי יש בגדים חמים, מה יש לטל? אמרתי לדודה שלי שעד שהיא לא מחבקת את טל אני לא מפסיקה. ביום שהוא יחזור אני חוזרת לאנונימיות מלאה. מישהו שאל אותי אם אספר לטל מה עשינו עבורו? השבתי שלא, טל לא בחר להיות פוסטר למודעת חטופים. ביום שהוא חוזר אני באה לתת לו חיבוק ונשיקה וחוזרת לחיים שלי. רק אז יתחיל השיקום של עדי והילדים, הם כל הזמן שואלים עליו, רוצים לדעת היכן הוא והאם כשיחזור כבר יהיה איש זקן? יש להם פינת תקווה בבית, הם מחכים לאבא שלהם. הם לא יצליחו להחלים מזה עד שטל לא יחזור. אנשים מדברים על פוסט טראומה אבל אנחנו בשיא הטראומה".
עד שתתחיל ההחלמה, צח מתמודדת עם קשיים רבים, שחלקם מגיעים דווקא מהבית. "בקרב משפחות החטופים יש קרבה אמיתית, אנחנו שם בטוב וברע. אנחנו בלוויות כשמחזירים גופות ובשמחות כשמחזירים חטופים. כשעדי והילדים חזרו הטלפון שלי קרס מהודעות שמחה, כולם שם אחד עבור השני. היום הרבה פחות אנשים באים לכיכר ומביעים תמיכה, כשאנחנו מסיימים עצרת ואני רואה אנשים בבתי קפה אני לא מבינה את זה. קודם תבואו לעצרת ואחר כך תשתו קפה, אנחנו צריכים את כולם איתנו.
"בנובמבר דעת הקהל היתה לצידנו, החטופים והמשפחות היו פרה קדושה. עם הזמן המשפחות כבר ספגו ביקורת והיום גם החטופים וגם המשפחות כבר לא פרה קדושה, אנשים כבר לא מהססים להביע ביקורת. אני אומרת שאם אתם לא באים לעזור לפחות אל תפריעו, יש לכם ביקורת נגדנו? אתם מוזמנים להחליף איתנו מקום ולעשות את זה טוב יותר.
"אנשים כותבים באינסטגרם: 'נמאס מכם ומהחטופים שלכם'. אישה קיללה אותי בפייסבוק, אז כתבתי לה שהיא מוזמנת להחליף את הבן שלה בטל ולהיאבק יותר טוב ממני. היא ענתה לי 'איך את מעזה לדבר ככה?!' ולהעביר ביקורת על אמא שהבן שלה חטוף זה יותר טוב? אני בת דודה של חטוף ואין לי מושג עם מה ההורים שלו מתמודדים, אז מי אתם שתשפטו הורים שנלחמים להשיב את ילדיהם? במקרה זה דפק בדלת של 240 משפחות ישראליות אחרות, אבל באותה מידה זה יכול לדפוק בדלת שלכם".
"כולם חייבים לעשות יותר"
צח ממשיכה להשיב למבקרים, שהפכו אותה ואת חבריה למחאה לשק של חבטות: "לא קיבלנו הוראות הפעלה איך להתנהל במקרה של חטיפת בן משפחה, אז במקום לגדף ולזלזל בואו לעזור, או שפשוט תשתקו. עינב צנגאוקר, אמא של מתן, מקבלת איומים על החיים שלה, רק לאחרונה סיפרו שירדן ביבס ועופר קלדרון הוחזקו בכלוב, מה את היית עושה אם הבן שלך היה מוחזק בכלוב? אף אחד לא שאל את כפיר ואריאל ביבס הקטנים מה הדעה הפוליטית שלהם לפני שנחטפו, אז למה אתם שואלים?".
המהלכים האחרונים ממלאים אותך תקווה או אכזבה?
"אני לא רואה חדשות, אנחנו כבר למודי אכזבות ואין קרקע יציבה כבר כל כך הרבה ימים. זו גם הזדמנות חשובה לבקש מהציבור לחדול משמועות, אני מכירה בחורה שגילתה שאחיה נהרג בלבנון דרך הווטסאפ. זה אכזרי, אנחנו כמו ספינה בלב ים שמטולטלת לכל הכיוונים. יש משפחת שלא עומדות בזה. כולנו חייבים לעשות יותר, אני אומרת את זה גם לעצמי. אף אחד לא עוצר עד שטל וכל החטופים כאן".
