עם תפקיד מרכזי במחזמר חדש, אלבום רביעי בדרך ושיר שהוא כותב לאנה זק, הזמר חן אהרוני מודה כי לאורך כל הקריירה שלו, נלחם על מקומו. הדברים אף פעם לא באו לו בקלות, אולי רק בתקופה שאחרי "כוכב נולד", אבל היום בגיל 35 הוא מבין ויודע גם למה ובעיקר עושה דברים בקצב שלו ולא מוכן להיות חלק מהמרדף לדבריו. בראיון בלעדי הוא מדבר השבוע על אתגרים שצלח לאורך השנים.
הבית והשכונה: בן יחיד להורים נכים
חן אהרוני הוא אחד האמנים המצליחים כיום בתעשיית המוזיקה הישראלית, לא רק כזמר שמעפיל עם שיריו לראש המצעדים, אלא גם כיוצר ומלחין לחלק מן הכוכבים הגדולים ביותר בארץ. אלא שההתחלה בחולון לא הייתה קלה.
אולי יעניין אתכם:
אהרוני, כיום בן 35, נולד וגדל כבן יחיד בשכונת תל גיבורים בחולון. שני הוריו עם מוגבלות קשה: אמו - תקווה אהרוני, היא אלופת ישראל בטניס כיסאות גלגלים, ואילו אביו - ששון אהרוני, סובל משיתוק ילדים, ובעבר אלוף אולימפי בכדורסל (זהב) וסיף (כסף) במשחקים הפאראלימפיים.
"כילד צעיר אתה גדל בבית רגיל, ולא רואה שמשהו יוצא דופן. שני ההורים ספורטאים מצטיינים, ונסעתי איתם כילד לתחרויות - והייתי רגיל לראות סביבי אנשים בכיסאות גלגלים", מספר אהרוני, "רק כשאתה מתבגר, אתה מבין את הרגישות והמורכבות בדבר, ובאסיפות הורים או אירועים משפחתיים הייתי הילד שמסתכלים עליו בבית הספר... לא רק בגלל שההורים הגיעו בכיסא גלגלים, זה גם כי הייתי שונה מהנוף, משחק יותר עם הבנות, יותר עדין. שכונת תל גיבורים הייתה מאתגרת, לא הייתי מרדן או קשוח, אבל צלחתי את זה".
חן בילה את 'היסודי' בבית הספר מגינים, ואילו את החטיבה והתיכון במגמת תיאטרון בגימנסיה למדעים ולאומנויות ע"ש חיים הרצוג. הוא מספר כי התחיל לשיר בבית, ואחרי זה קצת בבית הספר: "זה טבוע בי, ושרתי מאז שאני זוכר את עצמי. ההורים הנחילו לי את האהבה למוזיקה, בעוד אבא אוהב ים תיכוני בסגנון דקלון, חיים משה ויואב יצחק, אמא נרגעת מול מריה קארי, וויטני יוסטון וברברה סטרייסנד. אני נעצרתי באמצע, ורואה עצמי כזמר פופ. במהלך הילדות גם צפיתי באינספור טלנובלות, והתאהבתי בשירים מארגנטינה. כמו דור שלם, למדתי ספרדית מהטלוויזיה".
בעוד חן היה מופיע מדי פעם בטקסים בבית הספר, הוא מספר כי לא היה לו מקום מקצועי לשיר בחולון, ולכן הצטרף ללהקת הנוער "קול הים" בבת ים, ובהמשך הפך למלצר מזמר ב"רוז'נסקי" בראשון לציון. "הייתי ילד שלא מקובל חברתית. הולך לבית הספר בצורה שקופה כדי שלא יראו אותי".
הפריצה: חוזר כמנצח לכיתה
אלא שחייו השתנו בגיל 17, כאשר החליט להירשם לאודישנים של "כוכב נולד" בשנת 2007. הוא אמנם לא זכה במקום הראשון, אך חזר לכיתה י"ב בבית הספר כמנצח: "אתה חוזר מהסדרה – וכל היחס משתנה מול כל התלמידים והמורים. אתה מרגיש על גג העולם - כולם כבר מכירים אותך, ורוצים להתקרב אלייך. לא היה לי אפילו שנייה לעכל את כל זה, כי התחלתי לחיות חיים אחרים".
בתוך יממה בלבד, חן הפך לכוכב והתחיל להופיע במחזות זמר, לככב בפרסומות, להנחות תוכנית בערוץ המוזיקה הישראלית (24), ומיד לאחר מכן להתגייס. כבן להורים עם מוגבלות, שימש כרכז נפגעים בחיל השריון ואף כמנחה ב"פסטיבל המתגייסים" של האגודה למען החייל שמתקיים מדי שנה בפארק הירקון תל אביב.
בעודו חייל, החל את העבודה על אלבום הבכורה שלו, חלק מהשירים בביצוע משותף עם אסתי גינזבורג. עם שחרורו מצה"ל, השירים מהאלבום זינקו לראש מצעד הלהיטים וכך גם הקריירה של חן. בתוך שנתיים כבר הספיק להופיע בקדם האירוויזיון, והוזמן לכמה סיבובי הופעות באירופה. בתוך עשור הוציא עוד שני אלבומים מצליחים מאוד, למלא אולמות בכל הארץ, להנחות מספר גדול של תוכניות טלוויזיה, להשתתף ב"אקס פקטור בריטניה" וכן על הבמה המרכזית של מצעד הגאווה בשנת 2019.
"פרצתי בגיל צעיר, אבל ראיתי שתמיד אני במסגרת של תחרויות והשוואה. הרגשתי שאני שופט את עצמי כאילו אני בתוכנית טלוויזיה – ולכן נלחמתי על המקום שלי. כשהתחלתי, מוזיקת פופ כבר לא הייתה קיימת, אנשים העדיפו סגנון קרן פלס ובוגרי רימון. לא היה ספוטיפיי, ולכן העדפתי לנסות את מזלי גם בחו"ל", ומוסיף כי "היה לי ויז'ן מאוד ברור של הסגנון שאני רוצה להשמיע – וזה מה שהביא להצלחה. אני מבסוט מהתקופה הזו, השגתי הרבה מאוד מהיעדים שלי, אם כי עכשיו בגיל 35 – אני מבין שאני כבר לא במרדף. היום אני עושה זאת יותר רגוע – וגם מתמקד בכתיבה לאמנים אחרים".
עם מי אתה עובד?
"בדיוק תפסת אותי היום בתוך האולפן שאני עובד על שיר חדש, מילים ולחן שאני כותב לאנה זק. אבל במהלך השנים האחרונות כבר הספקתי לכתוב לנועה קירל, דנה אינטרנשיונל, אגם בוחבוט, והשמות הכי גדולים בתעשיית המוזיקה בישראל".
היציאה מהארון: "לא רציתי לאכזב"
הזכרת את דנה אינטרנשיונל ומצעד הגאווה. יצאת מהארון בגיל מאוחר.
"כן, יצאתי בגיל 29, בשנת 2019. אתה מתחיל בגיל 17 לזהות את עצמך, אבל מצד אחר כל הילדות צוחקים שאתה 'הומו', וזה יצר 'אנטי' לזהות של עצמי. בנוסף, הגיעו מלא תגובות של מעריצות – ואתה לא רוצה לאכזב... לקח לי זמן והתבשלתי עם זה, והרגשתי שהשקר למעריצות גדל וקשה לי עם זה. מה גם, שהייתי בזוגיות בארון הרבה שנים, ורציתי לחיות כמו שצריך. אז בתקופת הקורונה, החלטתי שאני יוצא עם זה החוצה, ומאז זה פשוט שידרג אותי. אני יותר אותנטי, הרבה יותר פתוח, זה ממש עזר לי – ועשה לי טוב לחיים. אם לא הייתי יוצא, לא הייתי יכול להוציא את השיר "אני בחוץ", ואחרי זה סדרת הופעות בספרדית".
למה הכוונה בהופעות בספרדית?
"בתקופת הקורונה, הייתי שר מול המראה בספרדית מספר שירים מהסדרה "המורדים" שנדבקו לי בראש עוד מתקופת הנערות. העליתי את זה לטיק־טוק, וזה עף לשמיים עם הצלחה מסחררת. ראיתי שממש יש דרישה לזה, ואני כנראה לא היחיד ששרוף על התכנים האלה, ופניתי למפיקים בארגנטינה, אם אפשר להשתמש בשירים הישנים. לפעמים אני לא מבין איך יש לי את האומץ לדברים האלה, אבל בסופו של דבר נוצר קשר, והצלחתי להפיק ולהרים את המופע "Locura", כולל ביקור בישראל של פליפה קולומבו, רוסיו איגרסבל ופלורנסיה ברטוטי. זה היה הגשמת חלום ילדות שלי – וגם של עוד אלפי מעריצים בישראל. רצתי עם המופע ארבע שנים וזה היה סולד אאוט".
על מה אתה עובד היום?
"על האלבום הרביעי, שעדיין מתגבש, אבל אפשר להגיד שגם הוא פופ, עם אלמנט של בלדות.
"במקביל, בדיוק אתמול הייתה הבכורה של מחזמר המכונה "הלב שלי בחר", לפי שירי קובי אפללו, והופעה מתחילה להתגלגל בארץ. והכי כיף, ממשיך לכתוב לזמרים המובילים. יש לי את הזכות לבחור עם מי לעבוד – כי אני לא עובד לפי הזמנה. אני צריך להבין איך אני שם את התבלין שלי בתוך כל אחד מהשירים שאני כותב, וזה פשוט תענוג".
היום, אתה רווק?
"אני מחפש את הדבר האמיתי. אני לא בן אדם שיוצא ומבלה... אני בן 35 ורוצה בית. מחפש את האדם שנצעד יחדיו קדימה, מוכן למצוא שותף אמיתי לחיים".
יש לך פחדים או חששות שהעשייה הזו פתאום תיגמר?
"פעם בתקופה יש מצבים שאני מתמודד עם שאלות של מה הלאה ומתקשה למצוא את המוטיבציה".
ומה החלום הגדול?
"החלום הכי גדול שלי הוא שהיא לא תיגמר אף פעם ושתמיד אמצא את המשמעות והסיפוק בעשייה שלי ובע"ה להיות חלק מהפסקול הישראלי עד יומי האחרון וגם אחריו".
