הנתינה המרגשת וההנצחה המצמררת: אלעד זמש, איש עסקים והבעלים של הפאב המיתולוגי "מאמי" בראשון לציון, ואלונה, מקעקעת מוכרת באזור, הקימו יחד משפחה עם שלושה ילדים, אבל לוקחים על גבם עוד 55 משפחות מעוטות יכולת שהם דואגים להאכיל כל השנה.
גם בתקופות קשות של קשיי פרנסה לא ויתרו בני הזוג על השליחות שלהם לסייע לנזקקים. דווקא ברגעים אלה נולד בהם הרעיון היצירתי של קעקוע תמורת סל מוצרי מזון, וכך התמלא הסטודיו של אלונה בארגזים של שמן, סוכר, קמח ושאר מוצרי יסוד, העיקר לא לאכזב אף משפחה שלה הם מרגישים מחויבים.
בשנה האחרונה הגיעו להתקעקע בסטודיו של אלונה, מידן קלר ז"ל, הנער מרחובות שנפטר לפני חמישה חודשים לאחר שימוש בסיגריה אלקטרונית ואמו ריני. מידן נרתם לסייע בהעברת מוצרי מזון לסטודיו, ולאחר מותו, איסוף סלי המזון לראש השנה הנוכחי מתבצע לזכרו של מידן, כשסקיצות של קעקועים רבים נוצרו על ידי אלונה בהשראת אמו.
ממשיכים גם בקורונה
כשהקורונה פרצה אלעד ואלונה (38) זמש, הורים לשלושה ילדים (היום בני 11, 4 ו- 3) מבית חנן מצאו את עצמם ביום אחד ללא הכנסה. זה אולי נשמע כמו סיפור שגרתי של הרבה ישראלים בשנת 2020, אך במקרה שלהם, כשהם כבר 15 שנה תומכים ב-55 משפחות מעוטות יכולת, המחסור בהכנסה משמעותו גם מחסור בסלי מזון לנזקקים.
במשך שנים הם מימנו כמעט לבד את כל מפעל החסד הפרטי שלהם והמציאות החדשה הכריחה אותם לחשב מסלול מחדש.
"הפעילות שלנו התחילה לפני 15 שנה", נזכר אלעד, "אני ועוד כמה חברים אספנו כסף לסייע לשבע משפחות, עם הזמן זה הלך וגדל והיום יש לנו 55 משפחות שמקבלות מאיתנו סיוע על בסיס שבועי. כשהקורונה התחילה לא ידעתי איך אני דואג לבית שלי, ה'מאמי' מיד נסגר ויש לי עסק נוסף לאספקת אלכוהול למסעדות ואולמות אירועים שגם היה מהראשונים להיסגר כי זה לא היה רלוונטי בשיא הקורונה".
קראו גם:
גם אלונה מצאה את עצמה חסרת תעסוקה. "הייתי בבית עם ילד קטן ושני תינוקות ואין הכנסה, כי בזמן הקורונה כולם נקלעו לקושי וקעקועים היו הדבר האחרון בראש של אנשים. ידעתי שאני חייבת להיות יצירתית, כבר 15 שנה שאלעד קונה פירות וירקות ל-55 משפחות, זה התחיל בקבוצה קטנה והתפתח לעשרות בתי אב. בחגים אנחנו גם מכינים להם סלי מזון, רוב המימון מגיע מאתנו, יש לנו חקלאי שמוכר לנו במחיר מוזל מוצרים עם פגם קטן וכמובן שגם משפחה וחברים תמיד עוזרים בכסף. בשום מצב לא יכולנו להפסיק, אבל זה לא היה פשוט כי בתקופה הזאת לא היה לנו לעצמנו.
"היה ברור לנו שחייבים למצוא פתרון, קודם כל כי דווקא בקורונה הצורך גדל והיו יותר משפחות שהיו צריכות עזרה, כי גם מי שעוד הסתדר מצא את עצמו חסר כל ובגלל שידעו שיש לנו עמותה אנשים פנו אלינו, אבל בנוסף אנחנו כבר מכירים את המשפחות האלו, מדובר באנשים ומשפחות שיודעים שנהיה שם עבורם, שהם יכולים לסמוך עלינו כי אנחנו מסייעים להם כבר שנים. אלו אנשים שכבר יש לנו חיבור רגשי איתם וגם תחושת אחריות גדולה עליהם".
קעקוע תמורת מזון
"היינו בחוסר אונים בעיקר כשבעצמנו היינו במצב של אפס הכנסות והוצאות שממשיכות כרגיל. אלעד שכל חייו היה בעל עסקים מצליחים הפשיל שרוולים ויצא לעבוד כשליח של סופר, הוא עבד המון שעות מהבוקר עד הערב, כל היום היה מחוץ לבית אבל הוא אדם חרוץ. אני נשארתי בבית עם הילדים וחיפשתי דרכים לגייס כסף לסלי המזון, הבנתי שדווקא כשאין ברירה מגדילים ראש, אז החלטתי להציע קעקועים עבור סלי מזון".
איך זה בדיוק עבד?
"כשרוצים לתת אז דברים מסתדרים. חודש לפני החג פרסמתי סקיצות ששווי הקעקוע שלהן בין 300 ל-400 שקל ועבור הקעקוע ביקשתי סל מזון, את רשימת המצרכים שלחתי בהתאם לעלות הקעקוע והצרכים של המשפחות. אספנו פירות, ירקות, מוצרים יבשים כמו אורז וקורנפלקס, שמן וכמובן ביצים, דגים ובשר. בהתחלה אלעד צחק, זה נשמע לו לא הגיוני, אבל ההיענות היתה מטורפת, הייתי עמוסה בלקוחות וכולם הגיעו עם שקיות מלאות במצרכים. הביאו שקיות של אורז, יין, קטניות וירקות עבור סקיצה שאהבו ועם הזמן הצלחנו לגבש מספיק סחורה עבור כל המשפחות שסמכו עלינו".
"הילד שרצה להעניק מעצמו"
קעקוע אחד ספציפי שניתן עבור שקיות עמוסות בכל טוב זמש מתקשה לשכוח. "ריני, אמא של מידן ברוך קלר מרחובות שנפטר לפני כחצי שנה בעקבות עישון של סיגריה אלקטרונית, הגיעה לעשות קעקוע והביאה איתה סל של מוצרי מזון. היא אישה מקסימה והתחלנו לקשקש, היא סיפרה לי שהבן שלה מידן, שאז היה בן 15, עובד בקיוסק וחולם לעשות קעקוע והיא החליטה לעשות לו קטע. היא אמרה לו שיש אישה שאוספת סלי מזון ולא גילתה לו מה התמורה.
"קצת קשה לי לתאר את כמות השקיות שמידן הביא, הוא השתמש במשכורת שלו מהקיוסק והגיע עם אמא שלו ברכב מפוצץ אוכל, הם הוציאו עוד ועוד שקיות של מוצרים ומידן אמר לי שהוא מאוד מעריך את הפעילות שלנו ושאנחנו יכולים לסמוך עליו לתרומות בכל מה שנצטרך. רק אז אני וריני סיפרנו לו שעבור התרומה שלו הוא מקבל קעקוע, מידן היה המום ומאוד נרגש והוא וריני עשו קעקוע משותף. עד היום אני בקשר עם ריני, היא ממשיכה להגיע כל שנה לתרום ויחד איתה גם חברים ומשפחה של מידן, השנה הקדשנו את החלוקה לזכרו כי הוא היה ילד שרצה להעניק מעצמו".
אך הקשר הייחודי בין המקעקעת והאם השכולה ממשיך בדרך נוספת. "השנה פרסמתי קרוב ל-100 סקיצות ורבות מהן נעשו בהשראת ריני, לדוגמא סקיצה של אישה עם כתר על הראש. היא מעניקה לי הרבה השראה לקעקועים של אישה עוצמתית".
התורמים נוהרים
בימים אלו עובדת אלונה מבוקר עד לילה על מנת לעמוד בעומס הקליינטים שנוהרים לסטודיו שלה כשבידם שקיות עם מצרכים לחג.
"זה כיף גדול, אנשים באים לעשות קעקוע עבור עצמם אבל בעצם מעניקים לאחרים. יש אנשים שבאים כבר כמה שנים ברצף לקראת החג, יחד איתם הם מביאים את הילדים, ההורים וגם הסבים והסבתות, כולם רוצים לקחת חלק, יצרנו קהילה של אנשים שרוצים למצוא דרך לסייע למי שצריך. לשמחתי הקורונה מאחורינו, כמו כולם לאט לאט חזרנו לעצמנו והסתדרנו. אלעד הקים עסק של שליחים, תחילה הוא הפך לקבלן שליחויות עבור הסופר שעבד בו והיום הוא כבר עובד עם 12 סופרים, הוא איש עסקים אמיתי ומתוך המקום הזה הוא רק גדל ויצר עסק חדש למשלוחים, נוסף על עסקי המסעדנות שלו".
למרות האופטימיות, אלעד מודה שהמצב עדיין מורכב. "אומנם עסקים חוזרים לעצמם ואנשים חוזרים לשגרה אבל מאוד קשה במדינה שלנו וכולם חווים את זה, אז דווקא עכשיו לבוא ולבקש תרומות ועזרה זה קושי בפני עצמו. בשנה שעברה אלונה מימנה את כל המיזם שלנו והשיגה לא פחות מ-60 סלי מזון, אין ספק שזו היתה הצלחה גדולה שבזכותה יהיה לכולם חג שמח".
מידן קלר ז"ל היה בן 16 בלבד כאשר נפטר. הוא אושפז בשל קריסת ריאותיו לאחר שימוש בסיגריה אלקטרונית, ונותק בנסיבות לא ברורות ממכונת האקמו. מידן למד בכיתה י' בכפר הנוער החקלאי עיינות. הוא היה ספורטאי והתאמן בג'ו ג'יטסו ובאומנויות לחימה משולבות. הוא הותיר אחריו הורים, ריני ויריב, ושלושה אחים.
"תמשיך לשמור עלינו מלמעלה" / ריני, אמו של מידן ז"ל, בטור מיוחד
"חמישה חודשים ושבועיים מאז הערב הנורא ההוא שבו חיינו השתנו מקצה לקצה. חמישה חודשים ושבועיים מאז שאנחנו לומדים לחיות בצורה קצת שונה. כל יום כששואלים אותי מה שלומי אני עונה "יום ביומו" ועל כל יום שעובר אני מודה, גם על הקשיים וגם על החוזק.
כשהיית בבית חולים, אבא ביקש ממך בעצת רב להתפלל. ענית שאתה לא מוכן להתחייב למשהו שאתה לא בטוח שתעשה במאת האחוזים. כזה היית - אם זה לא מאה אחוז אז בכלל לא.
אני נדרתי שאקרא "מודה אני" כל בוקר כדי שנעשה את זה יחד, הצלחנו יומיים. אני חושבת שזו היתה הכנה ל....
זה מזכיר לי כל בוקר להודות על הקיים, זה לא מובן מאליו! בעיקר לא מובן מאליו האחדות הזו שיש בין האחים שלך, האהבה הזו שפתאום קיבלה חיזוק ניכר, קורן אומר שמכל החרא שיש לפחות הוא שמח שאיחדת אותנו יותר. אין ספק שעשית את זה ב-100 אחוז!
•••
דולי שלי, עוד שבוע עבר ואוטוטו ראש השנה, פעם ראשונה בלעדיך בשולחן, אבל אני בטוחה שתהיה נוכח כמו תמיד בתחושה, עם החיוך הזה שלך.
תודה שאתה מכריח אותי לצחוק ולחייך ולהישאר אופטימית למרות הכל. רק המחשבה שאתה על הענן שלך רואה שאני בוכה, מוחקת את הדמעות מפניי.
חג שמח דולי של אמא, מקווה שהענן שלך מסודר לכבוד החג. תמשיך לשמור עלינו מלמעלה".
