אדיר שור מבת ים עבר הרבה שינויים ותהפוכות בחייו, אך אפשר לזהות קו אחד המחבר בין כל הנקודות: הוא מציל נפשות, ובשביל זה הוא קם בבוקר. אם זה באזרחות ־ הוא עובד סוציאלי שטיפל בנשים נפגעות מינית ועד למלחמה טיפל בגברים שפגעו מינית באחרים. אלא שמאז השבעה באוקטובר הוא מגויס לטפל בנפשותיהם של לוחמי גבעתי שנפצעו בעזה.
בחודש שעבר הספיק אפילו להוציא לאור את ספרו הראשון "שסעת וכיפורים", ספר פנטזיה יהודי שמחבר אלמנטים מחייו כמטפל וכחוזר בתשובה.
עו"ס באזרחות. מחסור בתקנים ותורים ארוכים
שור (39) נשוי ואב לשלושה, בעל תארים בפסיכולוגיה, עבודה סוציאלית ומדיניות ציבורית, מתגורר בבת ים בשנים האחרונות. "כבר מהתיכון ידעתי שאקדיש את חיי לטיפול באנשים", הוא מספר ל"ידיעות חולון בת ים", ומוסיף: "הבנתי שהייעוד שלי זה אנשים עם צרכים מיוחדים או כאלו הנמצאים על הספקטרום, מתמודדי בריאות הנפש, הוסטלים, חוות טיפול ועוד, ולכן הבנתי שהכיוון שלי הוא עובד סוציאלי. היה לי חשוב לעבוד מהשטח, והתחלתי מלמטה: כמנקה שירותים, מטפל בצעירים, ואז לאט לאט טיפסתי, הפכתי למדריך ובסוף גם מוניתי למנהל ואפילו רכז של כמה מוסדות מכובדים".
בתפקידו האחרון כעובד סוציאלי היה מנהל מרכז טיפולי והוסטל של אנשים שפגעו מינית. כמה שנים קודם ניהל מרכז של נשים שנפגעו מינית או עסקו בזנות.
קראו גם:
"בהוסטל, הגברים שפוגעים מינית נשארים לפחות שנה - והטיפול הוא פרטני לכל אדם. ישנן סדנאות קבוצתיות, כמו פסיכו-דרמה או טיפול בבעלי חיים, אבל המטרה פה היא לגרום למפגע להבין את הקורבן, ולמנוע הישנות מקרים. הוכח שמי שיוצא משם, בעל סיכוי כמעט אפסי לחזור על עבירות מיניות".
אפשר להזדהות עם אישה שעברה אירוע מיני, אבל איך אפשר ליצור קשר עם אלו שפגעו?
"אי אפשר להזדהות עם אלו שפגעו מינית, אבל כן מנסים להבין את המקורות לסטייה זו, כי אלו אנשים שלרוב חוו בעצמם פגיעה מינית בעבר, והכל מגיע מסיפור חיים ורקע".
מצב בריאות הנפש לא מזהיר בלשון המעטה בשנים האחרונות בארץ.
"במשך שנים בריאות הנפש לא קיבלה קדימות והדבר יצר פערים משמעותיים בהמתנה ארוכה מאוד לתורים, במענים לפסיכיאטריה לילדים ובמגוון המענים הנדרשים כיום לאוכלוסיות ייחודיות שאינן מקבלות מענה. המלחמה הגדילה משמעותית את מספר האנשים הזקוקים כעת למענה תמיכתי ונפשי ואני מקווה שהמערכת האזרחית תוכל לפתח מענה ולייצר תשתית טובה יותר לטיפול בבריאות הנפש. השנה האחרונה מלמדת אותנו שאנחנו צריכים לפעול מהר לפני שהמציאות תקדים אותנו, ולבנות תשתית שתוכל לתת מענה רחב ומגוון ככל האפשר.
"היום חסרים לנו מאות תקנים של עובדים סוציאליים, ואין מספיק ייצוג של מגזרים ואוכלוסיות שונות. כדי לפתור את זה צריך לתגמל בהתאם ולמשוך עוד צעירים וצעירות לתחום שהוא באמת מרתק ונמצא בליבה של החברה הישראלית".
קב"ן במילואים "מלחמה ארוכה ושוחקת"
עם פרוץ מלחמת "חרבות ברזל", הוא הצטרף למאמץ המלחמתי כקב"ן בחטיבת גבעתי - שהיום זו החטיבה הגדולה ביותר שלוחמת בעזה. "אנחנו צוות של קב"נים, ומגיעים אלינו לא מעט חיילים, ובעיקר צריך לתת הרבה מאוד מענים".
אלו סוגי פניות מגיעים אליך?
"אני מטפל בחיילים שנפגעו במהלך הלחימה והקרבות. לצערי, יש הרבה חיילים שהיו עדים לאר"נים (אירוע רב נפגעים, ש.ש.), שראו חברים טובים שלהם או חיילים שמשרתים איתם שנהרגים ממש לצידם, ותוך כדי צריכים לסייע לפנות אותם תחת אש. הם סובלים מקשיי שינה, עצבים, התפרצויות זעם, חרדות וחשש מלהיכנס עוד פעם לעזה. בנוסף לסדיר, יש גם חיילי מילואים שסוחבים איתם פציעות ישנות ובמלחמה הכול מתעורר אצלם מחדש, אתה מגלה שהם סוחבים פוסט טראומה עוד מהשירות הסדיר".
באיזה סוג טיפול מדובר?
"הפתרון הראשוני הוא בעיקר שיחות, אבל אם יש צורך – ורואים זאת לאורך מפגשים שיש גם צורך בטיפול תרופתי – אז מפנים לפסיכיאטר".
מקובל שיש היום הרבה קב"נים בחטיבה אחת?
"לפני המלחמה היה קב"ן אחד לכל חטיבה או אוגדה, ועם פרוץ המלחמה הבינו שיש צורך הרבה יותר גדול, ונשלחו בצו שמונה מילואים לכל התחום. המענה היום מאוד יעיל, יש מספר גדול של מטפלים, וגם מכשירים אותנו לכל מיני שיטות טיפול חדשניות בטראומה".
עשוי להיות פה דור שלם של חיילים שיסבול מטראומה בעקבות המלחמה?
"אני כבר שמונה חודשים במילואים וטיפלתי במאות חיילים. יש פה דור שלם שצריך להחזיר אותם לפעילות סדירה ולשירות צבאי ויש הרבה שיצטרכו להמשיך טיפול באזרחות.
"החיילים שלנו התמודדו בשנה האחרונה עם מלחמה מאוד ארוכה ושוחקת ובעצימות מאוד גבוהה. זיהיתי הרבה פעמים חיילים עם מוטיבציה גבוהה וכוחות, שמתמודדים עם סיטואציות מורכבות מאוד. אני מקווה מאוד שהצבא ימשיך לתת את רשת המענים שניתנת כיום. אני רואה שיש כל הזמן חשיבה כיצד לייצר מענים נוספים וכיצד להתמודד עם השחיקה הגבוהה, ואני מקווה שאלו יאפשרו לחיילים שלנו לצלוח את תקופת השירות עם ליווי מותאם ואפקטיבי".
יש כאלו שנרתעים מפגישה עם קב"ן במלחמה?
"לא מזמן הלכנו לבקר בבית החולים פצועים שירו עליהם נ"ט. אחד הפצועים סירב בכל תוקף לראות קב"ן. הוא לא רצה ליצור שום קשר אישי, סירב לקבל מפגשים ובכלל לא רצה שיהיה רשום בשום מקום שנפגש עם גורם כלשהו מתחום הנפש. עם זאת, הצלחתי איכשהו למוסס את החרדה שלו וליצור קשר אישי, להראות שאני לא מגיע כגורם בריאות והוא כמטופל, אלא להבין את הסיטואציה שהוא עבר... ברגע שמצליחים לשבור את החומה הראשונה, אפשר לאחר מכן להתחיל לטפל בטראומה המודחקת, בעובדה שהוא נפצע, איבד חברים ומכרים ולגרום לו לשתף. מעצם השיחה הוא מתחיל לרפא את עצמו. לפעמים, הכי חשוב זה פשוט להיות איתו.
"אני מגיע לבסיס מדי בוקר ופוגש חיילים שלא הכרתי שנמצאים במצב מצוקה ואני רוצה לשמוע את הסיפור שלהם – כי יש לי את הסיכוי לסייע להם. מבחינתי, כל יום חדש לבוא עם אנרגיות לתפקיד הזה, כי זה מה שמצופה ממני וזה מה שצריך כרגע. זה המקום שאני רוצה, ובעיקר צריך להיות בו".
ספר פנטזיה ראשון
בעיצומו של תהליך חזרה בתשובה הוציא לאור אדיר שור לפני חודש את ספרו הראשון "שסעת וכיפורים"
בשנתיים האחרונות התחיל אדיר תהליך של חזרה בתשובה, מה שמקרב אותו לדת – אבל גם הביא אותו לכתיבה וליצירת ספר פנטזיה יהודי. איך זה מסתדר עם תחום הפנטזיה? "ארון הספרים היהודי מלא בתחום הפנטזיה, אם זה הגמרא עם סיפורים כמו הגולם מפראג, המילה ערפד מגיעה ממקורות כמו ריש לקיש, ואינספור ספרים עוד מתקופת ימי הביניים ועד ש"י עגנון אשר עשירים במוטיבים פנטסטיים ובמוסר השכל", הוא מסביר.
הספר "שסעת וכיפורים" יצא לאור לפני חודש והוא ספרו הראשון של שור. "הוא נכתב מתוך הבטן ומחוויות החיים שלי, כלומר דמויות אמיתיות שנתנו השראה לסיפור. הוא מתאר כיצד עובדת סוציאלית צעירה מתחילה לעבוד בהוסטל לפגועי נפש בירושלים. דרך הטיפול היא מבקשת להבין את נפשה השסועה של אמה שאבדה לה. בהוסטל מטופלים ומטפלים מתחילים להעלם והעובדת נשאבת למסע לחיפוש אחר תשובות. במקביל, מתואר סיפור על תלמיד בבית מדרש בממלכת קסטיליה ב-1492 - מתקופת האנוסים. הסיפור משלב בין רומן היסטורי, על-טבעי, ערפדים, ובעיקר תעלומה שצריך לפתור אותה".
"זה ספר ראשון מתוך סדרה שאני מתכוון להוציא בתקופה הקרובה, ולך תדע – הפנטזיה פה שאולי עוד יעבדו את זה לסדרה בנטפליקס".
יש לך זמן במילואים להמשיך לכתוב?
"עצרתי את החיים שלי בצורה מקצועית מאז המלחמה, כי לא יכולתי להמשיך לנהל הוסטלים או להזניח את השטח. כרגע לא צופים את הסוף של המלחמה, אבל כשזה יקרה – יש לי קליניקה שארצה להשתלב שם בטיפולי מענה למספר מצבים.
