"זה יום עצוב עבורנו, מצד אחד כל הרגשות צפים ומצד שני יש אנחת רווחה, שהסיפור מאחורינו", אומר השבוע איציק הררי, שאיבד את בתו סתיו באירוע טראגי בבוקר ה-4 בינואר 2020.
מדינה שלמה נרעדה אז, באותו בוקר גשום וסוער, כשבני הזוג סתיו הררי ודין שושני מתל אביב קיפחו את חייהם כשנלכדו בבניין המגורים שלהם בתוך מעלית שהוצפה במים. בשבוע שעבר, ארבע שנים אחרי שאיבדו את ילדיהם, נחתם הסכם פשרה אצל השופטת בדימוס רות לבהר שרון, לפיו הוריהם של סתיו ודין יפוצו בסך של 6.1 מיליון שקל על ידי מדינת ישראל, עיריית תל אביב, מבטחת חברת המעליות ובעל הבניין, מבלי להודות באחריות מצד הנתבעים.
45 דקות ללא מענה
בבוקר הארור ההוא בינואר 2020 פקדה את ישראל סערת גשמים, ששטפה בנהרות מים גם את רחוב נדב 2 בשכונת התקווה. בבניין הזה התגוררו הררי ושושני בני ה-25: דין היה לוחם לשעבר ביחידת הנדסה קרבית ושף ובעל מסעדה בתל אביב. סתיו הייתה סטודנטית לתואר ראשון בניהול ומשאבי אנוש ושירתה כמש"קית נפגעים בחיל הרפואה.
כשהתגברו הגשמים ירדו השניים במעלית על מנת להוציא את רכבם מתוך החניון התת קרקעי. הם נתקעו במעלית, זו נעצרה בחניון הבניין מתחת לפני הקרקע והמים שהציפו את החניון חדרו לתוכה. צוללנים מיחידת להבה פעלו לחילוצם, אבל זה היה מאוחר מדי. ניסיונות ההחייאה לא הועילו ומותם של השניים נקבע בבית החולים.
לאחר חקירת המשטרה הוחלט לסגור את התיק מאחר ולא נמצא גורם או רשות שניתן לייחס להם רשלנות ברף המשפטי הפלילי שהביאה למותם של השניים.
בכתב התביעה שהוגש ע"י המשפחות באמצעות עו"ד קובי קפלנסקי נטען כי דין וסתיו היו תקועים במעלית 45 דקות תוך שהם מתקשרים לדיירים נוספים בבניין. כל ניסיונותיהם להזעיק את כוחות כיבוי האש וההצלה לא צלחו. לאחר דקות מורטות עצבים פסק הקשר עימם.
הצדדים פנו בהמלצת שופט ביהמ"ש המחוזי בלוד צבי ויצמן להליכי גישור, והגיעו כאמור להסדר פשרה, לפיו הנתבעים ישלמו להורי הצעירים סך כולל של 6.1 מיליון שקל, בחלוקה שווה בין שתי המשפחות. כמו כן הסכימה עיריית תל אביב להנציח את זכרם של סתיו ודין, והיא תחלק את הספר "סתיו ילדה עם לב של זהב" בגנים העירוניים. את זכרו של דין תנציח העירייה בהקמת שלט בגינה הקהילתית בשד' ההשכלה בתל אביב.
הלקחים שנלמדו
"אנו מברכים על כך שהתביעה הסתיימה", אומר הררי. "לא רק משום שזה מאפשר לנו לסגור מעגל, אלא גם כי הצלחנו להעלות את הנושא למודעות, בתקווה שיימנע האסון הבא. בעקבות האירוע שונה נושא 'היערכות נוהל סופה' בכיבוי והצלה ובמוקדים העירוניים.
"גם בערוצי התקשורת הנושא עלה לסדר היום בעקבות הטרגדיה שלנו. בכל פעם שיש סופה, בחדשות מזהירים מפני ירידה למרתפים וממליצים להימנע מנסיעה במעליות".
ההליך המשפטי ודאי הציף רגשות קשים.
"עורכי הדין קובי קפלנסקי וחן גלעד ליוו אותנו ברגישות ובאמפטיה, ולמרות שלא הגענו לדיונים בבית המשפט, כי היה קשה מדי עבורנו להיות שם פיזית, היינו שותפים ומעורבים לאורך כל הדרך בפרטי התביעה ובסכום הפיצוי. עכשיו, כשההסכם נחתם, עבורנו זו אנחת רווחה שהסיפור מאחורינו. לא נצטרך להגיע לבתי משפט ולשמוע עדויות שמציפות את הכאב. אנחנו משתדלים להיות עסוקים בהנצחה: הספר שמחולק בגנים בתל אביב וגן העירייה על שמה של סתיו הם מעט נחמה עבורנו".
לתפוס מרחק מאזור האסון
כף רגלם של בני משפחת הררי לא דרכה מאז האסון בבניין שבו סתיו ודין קיפחו את חייהם. "לא אני לא מסוגל לעבור משם", אומר הררי, "למרות שאני גר בקרבת מקום, אני עושה סיבוב בכדי לא להתקרב לבניין. אני לא יודע מי מתגורר היום בדירה של סתיו ודין. בכל פעם שבטי אומרת, 'מעניין אם גרים שם', אני מעדיף להדחיק את המחשבה ולהתרחק מהמקום".
איך מתמודדים עם הכעס והכאב?
"אין כעס אבל יש המון געגוע. אנחנו בוחרים בטוב ומנסים להפנות את האנרגיות לאהבה ולהנצחה. כשאני שומע את המשפט 'צרת רבים, חצי נחמה', אני אומר לעצמי: כל אחד מתמודד עם הכאב הפרטי שלו ושום דבר לא מנחם. בחרנו שלא לכעוס, כי אנחנו יודעים שזה לא יחזיר לנו את סתיו ודין.
"ב-7 באוקטובר נחת על כל כך הרבה משפחות כאב עצום, וכל אחת מתמודדת איתו בדרכה. האסון שפקד את המדינה התערבב עם הכאב הפרטי שלנו, כי אנחנו כבר יודעים מה המשפחות האלה הולכות לעבור וכמה געגועים עוד ירסקו להם את הלב. אתה עומד חסר אונים מול השכול והידיעה שלא יכולת לעזור לילד שלך כשהיה במצוקה היא קשה מנשוא".
הגשם מעורר את הטראומה
"למרות שעברו ארבע שנים, אני עדיין בפוסט טראומה", אומר הררי. "ימים של גשם גורמים לי למועקה בלב. יש לי קוצר נשימה ומצב רוח דיכאוני ואני לא מסוגל לגעת במים קרים. זה מיד מכניס אותי לסיטואציה של מה עבר עליהם. אני מנסה לצייר לי בראש את התמונה שבה הם מחובקים ועושה מאמץ שלא לחשוב על רגעי הסבל שעברו עליהם, ועדיין, כל קור, כל מזג אוויר חורפי, מחזיר אותי אל הסיטואציה שלתוכה הם נקלעו".
מאז האסון, מספר הררי, חיי המשפחה השתנו מקצה לקצה. "היינו משפחה מאושרת ושמחה, היינו מיליארדרים באושר, והפכנו להיות משפחה עצובה. אנחנו מנסים ללמוד לחיות לצד הכאב, אבל הזמן לא מקהה אותו.
ב-20 במרץ סתיו אמורה הייתה להחליף קידומת ולחגוג יום הולדת 30. אנחנו נעלה לקבר שלה עם בלונים ונדבר איתה ונעשה הכל כדי שהיום הזה לא יהיה עצוב, כי כל השנה הוא עצוב. משם נמשיך לגן הילדים שנקרא על שמה, נחלק משלוחי מנות ונהפוך את יום ההולדת שלה ליום של מעשים טובים. יש לנו 364 ימים של עצב בשנה, אז לפחות את היום הזה החלטנו להפוך ליום שמח".
קראו גם:
נשארתם בקשר עם ההורים של דין?
"ההורים של דין הם אנשים מדהימים. אנחנו נפגשים לא רק בגלל סתיו ודין, אלא בגלל שאנחנו אוהבים אותם. מאז האסון הם הפכו להיות חלק מהחיים שלנו. אנחנו בקשר, נפגשים, מתראים, משתפים ועושים הכל ביחד".
הררי לא יודע מה יילד יום ואילו חלומות עוד יצליח להגשים. "החלומות שלי הסתיימו ב-4 בינואר 2020", הוא אומר. "מאז אני חי מדקה לדקה, מרגע לרגע, לא יכול לחשוב מעבר לכך.
"אני מתעורר בכל בוקר בלי לדעת אם היום יהיה טוב יותר או פחות. לסתיו ולי היה קשר מיוחד, היא הייתה עילוי, כל מה שהיא נגעה בו היא עשתה הכי טוב שיש. היא הייתה כריזמטית ודומיננטית, עם לב רחב, יכולת השפעה וחוכמת חיים. היא הייתה גדולה מהחיים".
"זה אחד התיקים הקשים שטיפלתי במהלך 30 השנים שאני עוטה גלימה", אומר ד"ר קובי קפלנסקי, עורך הדין של משפחות הררי ושושני:
"תביעת נזיקין זו אמורה להוות מורה דרך לכל האחראים לנושא הניקוז על מנת שמקרה כזה לא ישנה. בנוסף לכאבן של המשפחות נחשפתי לעדויות וראיות מצמררות אודות פרק הזמן שחלף מרגע שהמעלית נעצרה ועד לסיום הטיפול באירוע. אני מקווה שסיומו של התיק יהווה עבור המשפחות סגירת חולייה אחת בשרשרת האובדן אותו הם חווים".
