כשתומר ברק (37) ונועה קולודרו (35), שניהם ממערב ראשון לציון ועוסקים בהייטק, שמעו על הנתיב המהיר הם החסירו פעימה ("הבנו שלוקחים לנו נתיב אחד, זה היה נורא"), אבל מהר מאוד הם התאפסו והצליחו לנצח את הפקק עם רעיון פשוט וחכם.
"אני כבר כמה שנים עובדת צפונה מראשון לציון", מסבירה קולודרו, "בהתחלה רעננה ואז אזור השלום בתל אביב. הנסיעות היו בלתי נסבלות, גם אם הייתי מנצלת את היתרון שבהייטק והייתי יוצאת מאוחר, אחרי 9 בבוקר, עדיין הייתי נתקעתי בפקקים. זה אומר שנסיעה של 40 דקות התארכה לשעה ו-50 דקות, זה לא סביר. אחרי כל זה שמענו על הנתיב המהיר והבנו שעוד לוקחים לנו נתיב אחד, זה היה נורא".
קראו גם:
הם ניסו אלטרנטיבות אך גם זה לא עזר. "לאוטובוסים לוקח בין שעה ולשעה וחצי ויש קווים שבכלל לא עוצרים מרוב שהם עמוסים", מסביר ברק, "הם פשוט חולפים על פניך וממשיכים, אי אפשר להתחיל כך יום עבודה. רכבת זה לא ריאלי, התחנות תמיד רחוקות מכולם, אין חניה והזמן שאתה מבזבז על להגיע לשם ולהחנות כבר שווה ערך לפקק". לכן כשנפתח נתיב 3 פלוס השניים זינקו על הרכב וניצלו את ההזדמנות.
"לפעמים היינו משיגים נוסע נוסף ולפעמים היינו נוסעים לתחנת רכבת וממש מציעים לאנשים להצטרף אלינו", נזכרת קולודרו, "זה כמובן לא אידיאלי, כי אתה רוצה לדעת מתי אתה יוצא מהבית ומתי אתה מגיע לעבודה, אבל לא היתה ברירה, תמיד היינו בחיפוש אחרי נוסע נוסף".
כמו שני הייטקיסטים קלאסים, הם הפכו את האתגר למיזם. זה התחיל מפוסט בפייסבוק, עבר לקבוצת וואטסאפ עבורם והיום מדובר בקהילה שמונה חמש קבוצות שונות וכ-300 חברים, לא כולל קבוצות שכבר התגבשו ועזבו, כולם נוסעים יחד במטרה להגיע מראשון לציון לתל אביב כמה שיותר מהר ובנחת.
יוצאים לדרך: "מ-50 איש זה קפץ ל-300"
"זה התחיל מקבוצות מקומיות", מסביר ברק, "אבל היו פעמים שחיפשנו נוסע אחד והגיעו ארבעה. בהמשך הבנו שלא רק לתחנת השלום צריך טרמפים מראשון לציון אז הוספנו קבוצות לאזורים נוספים, רמת גן ואזורים נוספים בתל אביב. מקבוצה של 50 איש זה קפץ ל-300 איש כשכל הזמן קבוצות של אנשים שהתגבשו ביניהם עוזבות כי יש להם כבר את החיבור ביניהם. בתקופות שיא היו גם 700 איש בקבוצה, אין ספק שכשהפקקים מחמירים יש יותר פעילות בקבוצות. חשוב להבין שאנחנו לא לוקחים אחריות על הטרמפ, כל אחד צריך לעשות את הבדיקה שלו ולעשות סיכומים ותיאום ציפיות לבד".
זה כרוך בתשלום כלשהו?
"אנחנו גם לא קובעים אם משלמים או לא, זו לא מטרת הקבוצה. להיפך, כששואלים אותי אם לשלם לי אני אומר שאני זה שצריך לשלם, כי הטרמפיסט מאפשר לי לעלות על נתיב טוב יותר. המטרה היא לעזור לאנשים להשיג טרמפ לעבודה ולעזור לאלו שרוצים להיעזר בנתיב פלוס 3. אם יוצא מזה משהו מעבר, אז מה טוב, אבל זה התפקיד המקורי של הקבוצה.
"היה מקרה שמישהו סיפר לי שנוסע שפך לו קפה על הריפוד, לא היה לנו מה לעשות חוץ מלצחוק על זה, כשאנשים נכנסים לקבוצה הם מבינים מה יכול לקרות. בקורונה הקבוצה הייתה שקטה כי כולם עבדו מהבית, אבל ברגע שחזרו לשגרה הקבוצה שוב געשה. בכלל תמיד כשיש חזרה לשגרה, אחרי חגים או כשחוזרים ללימודים, מרגישים את זה בקבוצה. ביום הראשון לחזרה לשגרה כולם מנסים להסתדר לבד, נזכרים איזה סיוט זה פקקים וכבר באותו יום בצהרים הקבוצה תוססת ויש הרבה מצטרפים חדשים".
איך הצלחתם דווקא במקום שווייז נכשלו?
"בממשק של ווייז היה חסר הרכיב האנושי. דווקא השיח בוואטסאפ, שבן אדם יודע מה הנייד שלך ומה תמונת הפרופיל שלך, יש משהו יותר אישי ומחייב. בווייז אנשים היו קובעים ולא טורחים להגיע, כאן אתה מרגיש מחויבות, בן אדם שדיבר איתך מחכה לך, אז לא נעים לך לא לעדכן. בווייז זה היה רק קארפול, לא היה לך מושג מי עומד מאחורי הפרופיל".
הקהילה מתגבשת: זוגיות, עבודה וכל השאר
קחו בחשבון שאם תצטרפו יכול להיות שתגשימו עוד כמה חלומות, חוץ מטרמפ מהיר לעבודה. "נסע איתי בחור שלא הכרתי, בנסיעה התפתחה שיחה על עבודה כי שנינו מהייטק והוא שיתף אותי כמה הוא לא מרוצה ממקום העבודה שלו. הוא סיפר שהוא מפתח תוכנה וכמנהל צוות הרגשתי שהייתי שמח למישהו כמוהו בצוות שלי. הצעתי שעד שנגיע לתל אביב אני אראיין אותו וכך היה. בסיום הנסיעה הצעתי לו משרה וסיפרתי לו על מקום העבודה שלי, הוא התאהב במקום ואנחנו בו. הוא התפטר ועבר לעבוד בצוות שלי, עבדנו יחד שנתיים, מאז הוא עבר למקום אחר, אבל עד היום אנחנו חברים.
"במקרה אחר נסעה איתי בחורה שדיברה על דייטים לא מוצלחים וסיפרתי לה שאני מכיר מישהו שיכול להתאים לה, חיברתי ביניהם והם דיברו וזה פחות זרם לה אבל היא החליטה לסדר לו את חברה שלה שגם גרה בראשון. הם יצאו ולפני שנה מצאתי את עצמי בחופה שלהם כשמול כל האורחים, והרב סיפר על הקבוצה שלנו ואיך הם הכירו".
נשמע שכבר הפכתם לחברים. אין חשש לנסוע עם זרים?
"אני מניחה שאם זה היה מסלול 2 פלוס הייתי חושבת פעמיים", אומרת קולודרו, "אבל כשזה 3 אז תמיד יש לפחות אדם אחד שאתה מכיר ונוצרים חיבורים. אתה לא יכול לנסוע עם אנשים ושלא ייווצר חיבור. לכן למרות שבחזור אין נתיב 3 פלוס אני תמיד מציעה טרמפ גם חזרה, סך הכל למה לא? זה נח ונעים לכולם וממילא אני עושה את הנסיעה הזאת. גם בקבוצה יש הרבה שיתוף, אנשים מעדכנים אם יש חסימות, פקק, תאונה או הפגנה, בתל אביב כבר הספיקו גם לעדכן על בולען. אנשים גם תמיד מחליפים מקום עבודה או מגורים אז כל הזמן יש תחלופה. לאחרונה יצא לי לנסוע עם עובד בשירות לקוחות של 'תן ביס', במושגים שלנו זו ממש זכייה בפיס".
הפתרון: בונוס לחברות שמעסיקות עובדים מהעיר
כחובבי נסיעות משותפות, השניים לא היו מתנגדים לחזור ולהתנייד בתחבורה ציבורית אם זו הייתה יעילה יותר. "כרגע אין שום אלטרנטיבה, אבל אני אשמח", אומר ברק, "הלוואי שאוכל לחזור לתחבורה ציבורית ולא נצטרך את הקבוצה. הלוואי שתהיה רכבת שתיקח אותי מהבית ועד העבודה בתל אביב או ברמת גן בפחות מחצי שעה, גם 40 דקות אני לוקח בשמחה. אבל מניסיון אנשים מהקבוצה שמנסים אופציות אחרות חוזרים מהר מאוד.
"הבעיה של התחבורה הציבורית שהיא לא נגישה למי שזקוק לה ומבזבזת זמן יקר. אני חושב שהרשויות צריכות לדאוג למי שעובד בעיר, לא רק לצ'פר עובדים אלא גם את מקומות העבודה, להעניק הקלות מס למעסיקים שמקבלים עובדים מהעיר. שיהיה אינטרס לבעל עסק בראשון לציון לקבל אנשים מהעיר שלו ולא מלוד, יבנה וכדומה. מבחינתי עד שלא יהיו מכוניות מעופפות לא נמצא פתרון, ואני מניח שגם להן נפתח קבוצה".
אגב, כמובן שלא הכל אידיאלי, ברק וקולודרו מתמודדים בנתיב 3 פלוס עם לא מעט אתגרים. "כולם יודעים על אלו שמנסים לרמות", אומרת קולודרו, "אחד עם בובה, אחר עם סלקל שכאילו יש בו תינוק. אבל הסכנה האמיתית הם אלו שעולים על הנתיב לבד וקצת לפני האזור בו ידוע שהמשטרה אוכפת הם חותכים מהנתיב בפתאומיות או מיד אחרי עולים עליו בהפתעה. זה גורם לך לעצור ברגע אחד באמצע הנתיב ומסכן את כולם. אני ממליצה לכל מי שצריך פשוט להצטרף לקבוצה שלנו ולמצוא פרטנרים לנסיעה".
להצטרפות לקבוצה לחצו כאן
