השירות לחולי טרשת נפוצה בבית חולים 'אסף הרופא־שמיר' סגר השבוע את שעריו, ומאות מטופלים מאיזור השפלה יוותרו ללא מענה בסביבתם הקרובה. הסיבה, על פי מנהל המכון, ד"ר שלמה פלכטר, היא טענת הנהלת בית החולים כי הוא אינו רווחי.
מבחינתו של ד"ר פלכטר, מדובר במפעל חיים לו הקדיש שני עשורים. יחד עם צוות המכון, הוא העניק סיוע למאות חולים בשנה, שראו במקום בית שני וכעת ייאלצו למצוא מקום אחר.
שירות כולל
השירות לחולי טרשת נפוצה ב'אסף הרופא־שמיר' הוקם לאחר שבשנת 1989 הוזמן ד"ר פלכטר להצטרף למחלקה הנוירולוגית. לדבריו, הוא התנה את הצטרפותו בהקמת מערך טיפול כוללני לחולי טרשת נפוצה. "רופא מול מטופל עם מקצועות משיקים כמו רופא עיניים, אורתופד, אורולוג, ומערך שיקומי שיכיל בתוכו בריכה שיקומית, פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, נוירו־פסיכולוגיה", הוא משחזר השבוע. "זה המערך שצריך חולה טרשת נפוצה".
בתקופה ההיא, כך הוא מספר, המודעות למחלה היתה נמוכה יחסית. פלכטר, שעבד כחוקר אורח במכון ויצמן, השתתף בניסויים שניסו לפתח במכון תרופה לחולים במחלה. שם גם החל ה'רומן' שלו עם המחלה, שכרגע מוגדרת חשוכת מרפא.
"המדינה לא נתנה שקל"
במרכז הרפואי נתנו אור ירוק להקמת המכון, ד"ר פלכטר קיבל מתחם קטן בבית החולים, ולדבריו הביא עימו תרומה התחלתית של 20 אלף דולר, כאשר במרכז הרפואי אמרו שיסייעו לגייס כספים באמצעות חוג הידידים. "קיבלתי נישה קטנה ברוחב של שלושה מטרים, ואת זה חלקתי באמצעות פרגוד עם המזכירה", הוא אומר. "התחלנו להריץ את הנושא, הגיעו חולים מכל הארץ והכי חשוב - התחלנו לקיים ניסויים".
הניסויים שערך הניבו, לדבריו, לאורך השנים הכנסות של כארבעה מיליון דולר. "השירות למעשה מימן את עצמו באמצעות קרן המחקרים. אני לא ראיתי ממנו שקל אחד", אומר ד"ר פלכטר. "נכון להיום, מועד סגירת השירות, ראינו בשנה בערך 800 או 900 מטופלים. מימנתי את המרכז, שילמתי משכורות לעובדים מכספים שאנחנו הכנסנו דרך המחקרים, אבל את הכספים שנכנסו לבית החולים על בסיס טופס 17 לא זכינו לראות. שקל אחד המדינה לא נתנה לי".
שריפה במרפאה
התפנית שהובילה בסופו של דבר לסגירת השירות השבוע, החלה בחג שבועות האחרון, אז נשרף הביתן שבו פעל המכון. "נתנו לנו פתרון זמני והושיבו אותנו במה שהיה פעם מחלקה פנימית. נתנו נישה קטנה של כמה חדרים ושאר החלל שימש כמחסן ציוד".
ד"ר פלכטר ביקש להיפגש עם מנהלת בית החולים ד"ר אסנת לבציון־קורח, לדבריו כדי לראות כיצד ניתן לשקם את השירות. "המרכז הרפואי קיבל פיצוי עבור הביתן שנשרף, והייתי בטוח שכספי הפיצויים שהתקבלו, יחד עם כסף שהצטבר בעמותה שהקמנו, 'בית לחולי טרשת נפוצה' ‑ ישמשו להקמתו של מרכז חדשני", הוא אומר. "חשבתי שכך נקים את המערכת שחלמתי עליה - את החזון שלי. אני בא אליה לפגישה והיא מודיעה לי שהוחלט לסגור את השירות כי הוא לא כלכלי לבית החולים. יושב מולנו המנהל האדמיניסטרטיבי ואומר: 'אתם לא מכניסים מספיק כסף, אתם רואים מעט חולים'. אמרתי שאני מחויב למטופלים שלי, ושאנחנו עדיין מנהלים ניסויים, אבל התשובה שקיבלתי היא שכל המטופלים יכולים ללכת למרכזים אחרים של טרשת נפוצה, שלא צריכים כזה מרכז כי הוא לא רווחי".
לד"ר פלכטר בטן מלאה על ההחלטה של הנהלת בית החולים לסגור את השירות. "ההחלטה שלהם לא היתה מבוססת על כלל ההכנסות", הוא טוען. "הם מסתכלים על טופסי 17, ואומרים: אתה לא רווחי לבית החולים. התקציב השנתי שלי עם עלות המעסיק הוא כ־250 אלף שקל לשנה. אם הכנסתי ארבעה מיליון דולר ב־30 שנה, כלומר למעלה מ־130 אלף דולר לשנה, זה כמעט חצי מיליון שקלים לשנה".
"באים מכל הארץ"
לדברי ד"ר פלכטר השירות שפעל במרכז הרפואי 'שמיר־אסף הרופא' היה הראשון מסוגו שהוקם בארץ. "ישנם מרכזים אחרים, אך מדובר בשירות שנותן מענה לכל תושבי הסביבה - רחובות, חולון, ראשון לציון, לוד, רמלה ועוד", הוא אומר. "אף אחד לא מגיע לממדים שלנו באזורנו. באים אלינו מכל הארץ".
איך הגיבו המטופלים כששמעו על סגירת המכון?
"בכיתי איתם המון, אני לא מזיל דמעה בקלות, בכיתי יחד איתם. נתנו להם את שמות המרכזים האחרים עם טלפונים. לא אשאיר אותם לבד. יש חולים שמשתתפים במחקרים. אם יש מחקרים מקבילים בבתי חולים אחרים הם ימשיכו שם. מאות אנשים, שחלקם מטופלים למעלה מ־25 שנה. איך אמרה אחת מהן? 'הכרת אותי רווקה והיום אני סבתא לנכדים, ואני גדלתי יחד איתך ובזכותך אני עומדת על שתי רגליים'. צריך לדעת לנהל נכון את המחלה, צריכה להיות אמפתיה, זה לא פשוט".
לאן פניך מועדות?
"לא יודע. המטופלים יכולים להתקשר והדלת שלי תמיד היתה פתוחה ונשארת פתוחה, אבל הכובע שלי כמנהל השירות מוסר ממני".
ומהן התחושות כלפי בית החולים?
"אני חושב שבית חולים ציבורי לא יכול לנהל מערכות על חשבון רווח והפסד. הוא אמון על מתן שירות לציבור, ולא על הפקת רווחים מהציבור. לא יכול להיות שהוא ישלח מאות חולים שראו במקום הזה בית לחפש להם מקום אחר. אני חי את המחלה הזו משנת 79' כשהלכתי לעשות את מדעי היסוד במכון ויצמן, ומכיר אותה לפני ולפנים, אז אני יודע, אני מכיר את המשמעויות, אני יודע מה זה לראות מול העיניים שלך את המצב הולך ומידרדר. אז אתה בא ולוקח להם כתובת שנותנת להם שמחת חיים ותקווה?
לא שמעתי שכל השירותים בבית חולים הם רווחיים, טיפול נמרץ עולה 100 אלף ליום לחולה ולא מכניס כסף, אז יסגרו את השירות הזה? לא. אסור בשירות רפואי ציבורי למדוד עלות ורווח אל מול האידיאל והחזון של שירות רפואי, זה אסור. צריך לתת את המיטב, כשעלויות לא צריכות להיות מניע להחלטה איך לתת את הטיפול. זה לא בית חולים פרטי. אנחנו בית חולים ציבורי וברדיוס התפקוד של בית החולים הזה, שיש כמיליון תושבים שהוא נותן להם שירות, אין מוסד כזה. איך עושים כזה דבר? במקום לרומם ולפתח? זו פנינה ואתה מפוצץ אותה, שלא לדבר על כך שזה אחד מהתחומים החשובים במחלקה הנוירולוגית".
"מרפאה גירעונית"
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "תאגיד הבריאות שליד המרכז הרפואי אסף הרופא־שמיר הפעיל מרפאה לטרשת נפוצה אשר טיפלה במספר מצומצם של מטופלים. ממוצע המפגשים בשנה הוא 260 בלבד. מאחר ומדובר במרפאה קטנה מאוד, גירעונית, ונוכח העובדה שקיימים מרכזים רפואיים ממשלתיים נוספים המעניקים שירות מקצועי בתחום, הכולל שירותים רבים נוספים על אלו שנתנו במרפאה הקטנה שבמרכז הרפואי אסף הרופא־שמיר, ואשר יכולים לתת מענה מצוין למטופלים, סגירת המרפאה לא תפגע בהם. המרכז הרפואי מסייע למטופלים באופן פעיל בהכוונתם למרכזים רפואיים אחרים לצורך המשך מעקב וטיפול".
מאסף הרופא־שמיר נמסר בתגובה: "המרפאה לטרשת נפוצה הופעלה על ידי קרן המחקרים שהינה עמותה שפועלת לצד בית החולים ולא באמצעות בית החולים. הנתונים הכספיים שמוצגים על ידי ד"ר פלכטר שגויים, מעוותים ולא משקפים נכונה את תוצאות הפעילות של המרפאה.
"בשנים האחרונות ד"ר פלכטר היה שותף לדיונים בהם עלה כי פעילות המרפאה יוצרת גירעון ומכבידה על תקציב המרכז הרפואי. מבדיקתנו עלה כי במהלך השנים האחרונות הפסידה המרפאה סך של מיליון שקל במצטבר. כספים אלה יכלו לשמש לרכישת ציוד ותרופות מצילי חיים. בחודש מרץ 2019 ד"ר פלכטר ציין במייל להנהלת המרכז הרפואי על כוונתו לסיים את העסקתו ולסגור את המרפאה תוך מציאת פתרון הולם למטופלים. לאור הצהרתו זו וכן לאור היותה של המרפאה גירעונית, הבינה הנהלת המרכז הרפואי כי נכון יהיה לסגור את המרפאה תוך מציאת מקומות טיפול חלופיים למטופלים.
בהתאם לאמור המרפאה הודיעה למספר המצומצם של המטופלים בה על הכוונה לסגירתה והוצגו למטופלים 12 מרפאות חלופיות להמשך קבלת הטיפול, חלקן במרחק של קילומטרים ספורים מהמרכז הרפואי. יש לציין כי מטופלי המרפאה אינם פוקדים אותה לעתים תכופות ומגיעים אחת לחצי שנה לערך. הנהלת המרכז הרפואי הציעה לד"ר פלכטר להמשיך את עבודתו עד ליום 30.4.2020 על מנת להעניק טיפול למטופלים עד מועד זה, אך ד"ר פלכטר בחר לסיים את העסקתו ביום 31.12.19.
ד"ר פלכטר ציין שתיאם עם בית חולים גדול אחר את העברת המטופלים להמשך טיפול ולפיכך ברור לנו שהמטופלים קיבלו מענה טוב והרצף הטיפולי שלהם לא נפגע. המרפאה אמנם נסגרה, אך המרכז הרפואי ימשיך להעניק שירות לחולי טרשת נפוצה במסגרת המחלקה הנוירולוגית. לעניין הטענות בנוגע לאגודת ידידי אסף הרופא, יובהר כי האגודה הינה עמותה האמונה על גיוס תרומות עבור המרכז הרפואי והינה ישות ארגונית ומשפטית עצמאית".
ד"ר פלכטר הגיב על הטענות: לגבי המייל שנשלח על ידו בנושא ההתפטרות, טוען ד"ר פלכטר שאכן שלח את המייל, אך הדבר הוצא מהקשר: "בזמנו ביקשתי להעלות את היקף המשרה שלי מעשרה אחוזים ל־30 אחוז וסורבתי, ובתגובה שלחתי את המייל, אך הדברים התבהרו לאחר מכן וכמובן נשארתי. משתמשים במייל עכשיו כדי להציג מצג שווא". לגבי עמותת הידידים, אמר: "כשזה נוח לבית החולים הוא קורא לזה ישות משפטית נפרדת". לגבי הכספים טוען ד"ר פלכטר: "המכון הכניס מניסויים ארבעה מיליון דולר ולא היה גירעוני". ד"ר פלכטר תמה: "לאן מיועדים כספי הפיצויים על הביתן שנשרף? הנהלת בית החולים אמרה לי בעצמה שמדובר בסכום שבין מיליון למיליון וחצי שקל".
המטופלים שוקלים צעדים משפטיים
טרשת נפוצה היא מחלה כרונית של מערכת העצבים, המופיעה לראשונה בעיקר בקרב אוכלוסייה צעירה בגילאי 40-20. ישנם בארץ כ־6,000 חולים מדווחים ועוד כ־6,000 חולים לא מדווחים.
בימים אלה מתארגנים חלק ממטופלי השירות במרכז הרפואי 'אסף הרופא־שמיר', בניסיון לקבל ייצוג משפטי כדי למנוע את סגירתו של המכון או לכל הפחות לעכב את ההחלטה.
רן ששון, מטופל במחלקה, מסביר שישנן שתי סוגיות נוספות שבית החולים אולי אינו מודע אליהן: המחלקה אינה מונגשת, ואין מחלקת שיקום לחולי טרשת נפוצה בבית החולים.
"לא ייאמן שמחלקה לטרשת נפוצה לא מונגשת", הוא אומר, ומוסיף שהמכון מספק את כל הצרכים הרפואיים לחולי טרשת נפוצה, אך המכון אינו נגיש עבור אנשים בעלי מוגבלות פיזית כולל כזו הנובעת מטרשת נפוצה, "והדבר השני הוא שבמרכז הרפואי אין מחלקת שיקום לחולי טרשת נפוצה, אז רובנו הולכים לבתי חולים שיש בהם מחלקות של שיקום. מה הבעיה? שחלק מהמחלקות האלה כופות על הפציינטים להיות בטיפול נוירולוגי שם כדי לקבל שירות שיקום, כדי להכפיל את טופס ההתחייבות של קופת החולים. ברגע שאתה נדרש אחת לכמה שנים מעצם המחלה לסדרת שיקום, אתה לא יכול לחזור ל'אסף הרופא'. אם הנהלת בית החולים היתה יודעת שכך מתנהלים הדברים והפציינטים שלהם מוסטים למקומות אחרים, אז הם מן הסתם היו פועלים".
ששון מסביר שהפתרון הוא בהסדרה מול קופות החולים. "שיחה פשוטה מול קופות החולים, שתגרום להן להבין שזה לא מחייב, זה סוג של התניית שירות בשירות, זו כנראה גחמה של אחת המחלקות שהפכה ל'שיטת מצליח'. אין סיבה, פשוט אין סיבה, וכשזה יובא לידיעתם (של הנהלת בית חולים 'אסף הרופא־שמיר', א.ק), סביר להניח שיוכלו להחזיר את קופות החולים אליהם. קופות החולים אדישות לבחירה של הפציינטים בנושאים האלה".
ששון מסביר שלמרות הקשיים המדוברים, רוב המטופלים שמגיעים למכון של ד"ר פלכטר מגיעים כי הם מקבלים טיפול תפור למידותיהם, שלא יקבלו לדבריו במקומות אחרים: "חלק משמעותי לא יקבלו את אותו פרוטוקול טיפול. הם יצטרכו למצוא רופא שיתפור את הטיפול למידתם. אני הולך על שתי רגליים ולפני ד"ר פלכטר זה לא היה. אחרי שעברתי שתי מרפאות שלא היו מוכנות לעשות את הטיפול ‑ הוא היה מוכן, וזה הצליח".
ששון מסביר שבמכון ישנה גישה אמיצה, שלא רואים בכל מקום, אם בכלל. "אם צריך טיפולים בתרופות חדשניות או שילוב, אינטגרציה של תחומים שונים כדי לסייע לפציינט בצורה המתאימה, אז הם מעיזים. מניסיוני, נכשלתי בשני בתי חולים לפני שהגעתי אליו, ויש אחרים כמוני".
המטופלים, לדבריו, לא מתכוונים לעבור על הנושא בשתיקה, הם נחושים לעשות מאמץ למנוע את ההחלטה. "אם הנהלת בית החולים תעשה הערכה מחודשת בתוך שנה מרגע עדכון הליקויים, היא תגדיל משמעותית את מספר הפציינטים שלה".
