כשהתברר לתום וגנר ששמן המופק מקנאביס רפואי יכול להקל על כאביו הבלתי נסבלים של אביו החולה בסרטן סופני, הוא החליט לעשות הכל כדי להשיג אותו, גם במחיר של עבירה על החוק. "שכל אחד ישאל את עצמו", אומר וגנר ודמעות בעיניו, "למראה בן משפחה שנאנק מכאבים איומים, מה היית מעדיף: להקריב את ההורה או הילד שלך או לעבור על החוק? אני חושב שהתשובה ברורה".
כשסרטן הלימפומה תקף את אביו בן ה־71 והגרורות הגיעו עד למוחו, בישרו הרופאים שהמצב בלתי הפיך ושלאב נותרו חודשים ספורים לחיות. "הדבר הכי נורא היה לדעת שהוא סובל מכאבים איומים. וזה הדבר שהיה לי הכי חשוב: למנוע את הסבל מאבא שלי. כיוון שמהגורמים המטפלים לא הצלחתי לקבל מרשם לקנאביס, חבר הסביר לי שאני חייב לקחת את העניינים לידיים. הוא אמר: 'אם אתה לא רוצה לראות את אבא שלך מת בייסורים וגוסס בצרחות כאב, תשיג לו קנאביס'".
מחבר שמטפל באב חולה סרטן הוא קיבל לניסיון אמפולה של שמן ריק סימפסון. "מדובר בשמן שמופק מקנאביס רפואי בריכוז חזק מאוד ומספיק לתת כמה טיפות בלבד. ההשפעה היתה מדהימה, וגם המעט שנתנו לו השפיע. בימים שבהם לקח כמה טיפות מהשמן הוא לא סבל מכאבים, ואפילו שמע מוזיקה, חייך ודיבר איתנו. רצתי לרופאה וביקשתי להזיז עניינים, אבל העניינים זזו לאט מאוד, אבא שלי גסס ואמפולת השמן שקיבלתי מהחבר נגמרה. ידעתי שאני חייב למצוא דרך להשיג את שמן הריק סימפסון. אבל לא הבנתי למה אני נכנס".
זירה הזויה
"עד שלא נכנסים לעולם הזה לא מבינים מה קורה שם", אומר וגנר בתסכול. בספר שיוציא לאור הוא מגולל את כל הדרכים העקלקלות שבהן נאלץ ללכת - בהחבא ובשעות לילה מאוחרות - כדי להקל על יסורי אביו. "אחרי שאבא שלי נפטר התחלתי לכתוב, לראיין חולים ולספר לכולם את הסיפור של קהילה שלמה שנאבקת על קיומה. זה לא רק חולי סרטן אל גם חולי אפילפסיה, ילדים אוטיסטים, חולי פרקינסון ואלצהיימר, מטופלי הלם קרב ופוסט טראומה ועוד, וכולם נתקלים בקשיים בלתי אפשריים ומחרידים ממש. אנשים שהגורל התאכזר אליהם, ובשעות הקשות מרגישים שהמדינה מתנכלת במקום לסייע, מסיבות שקשה לי לקבל. הרי לא מדובר בנרקומנים או במשתמשי פנאי. אלה אנשים שנמצאים בצד הקשה ביותר של הסקאלה הרפואית, שבפניהם מערימים אינספור קשיים בדרך אל ההקלה. זאת זירה הזויה ובלתי צפויה. האנשים שאמורים להושיט לך עזרה בעת צרה עומדים בדרכך, ומנגד זרים מוחלטים מסכנים הכל כדי לעזור לך. התרסקתי לעולם בלתי אפשרי שיש בו חולים שמתים בייסורים בגלל ביורוקרטיה פקידותית שהחליטה לא לאפשר להם לקבל את הצמח שהרופא רשם להם לשיכוך כאבים. עולם שבו מתנדבים שמנסים לעזור לחולים קשים מושלכים לכלא ובני משפחה מסתכנים בעונשי מאסר כדי לעזור ליקיריהם".
לרוץ כמו פושעים
הספר שווגנר החליט להוציא לאור נמצא בימים אלה בפרויקט מימון המונים. הוא מאגד ראיונות עם אנשים מוכרים ממאבקי הקנאביס, כמו גדי וילצ'רסקי, גיא לרר, ניר המלאך, דנה בר און, מאיר קדוש ועוד עשרות חולים, מתנדבים, רופאים, פוליטיקאים, עורכי דין, סוחרי קנאביס, שוטרים, שופטים ואנשים המעורבים במדיניות הקנאביס בישראל. "נורא לחשוב כמה אנשים נפטרו בסבל לפני שהתקבלה החלטה בעניינם. הפתרון היחיד הוא לגליזציה. רק זה יבטיח שאנשים לא יצטרכו לרוץ לכל מיני מקומות באמצע הלילה כמו פושעים".
למרות שאביו נפטר, וגנר ממשיך לפעול בנושא. לכן גם חשוב לו להוציא לאור את הספר ולהעלות מודעות לנושא. "חייבים להיאבק למען מי שנותרו בחיים ובני משפחותיהם", הוא אומר. "נקלעתי למערכה הזאת כקורבן שעבר בסביבה במקרה ונשארתי בה כחייל גם אחרי שאבא ז"ל נפטר. רק מי שהיה שם מבין שאי־אפשר לנטוש את המערכה. אי־אפשר להפקיר אנשים בבית בוער ולחזור לחיים שלך".
הראיונות שבספר מתועדים גם בווידיאו, לטובת סרט תיעודי שישמיע את קולם של נפגעי מדיניות הקנאביס. גם הוא ילווה בפרויקט מימון המונים – בתקווה שיצליח לעצור את סבלו של החולה הבא.
ממשרד הבריאות נמסר בתגובה: "קנאביס אינו רשום כתרופה ויעילותו ובטיחותו בשימוש למטרות רפואיות טרם הוכחו. על פי הוראות פקודת הסמים המסוכנים, קנאביס הוא חומר המוגדר כסם מסוכן. יחד עם זאת, הולכות ומצטברות עוד ועוד עדויות לכך שקנאביס עשוי לסייע לחולים הסובלים ממצבים רפואיים מסוימים ולהקל על סבלם. מתן רישיון נעשה בהתאם לעקרונות רפואיים ובדומה למקובל בתרופות רשומות".
