נפתח באסיאתי
לא מעט תיירים ונופשים באים במיוחד לשכונת שחמון המרוחקת באילת כדי לטעום מהמנות התאילנדיות המקוריות המוגשות במסעדת "לוטירול". המסעדה נפתחה לפני כ־15 שנים, שמה מורכב מהמילה לוטי, כמו בקינוח התאילנדי המפורסם בננה לוטי ומהמילה רול - כמו בצירוף סושי רול.
"תמיד אמרתי שאם אפתח מסעדה זה יהיה על בסיס השם הזה", מספר הבעלים והשף חנן עציוני. "כבר 35 שנים זה התחום שלי ובזכות האהבה שלי למזרח, שם הייתי כבר כמה פעמים, החלטתי לפתוח מסעדה אסיאתית".
תחילה עציוני היה אמור לפתוח מסעדה גדולה יותר במקום מסעדה אחרת שנסגרה, אבל הבנק סירב לתת לו את ההלוואה הדרושה. "הם אמרו לי שמדובר בסיכון גדול בגלל שמדובר בעסק שהוא מזון. הכל היה מסודר ומגובה בתוכנית עסקית, אבל הבנק סירב לממן את ההלוואה. לבסוף התחלנו במשהו קטן ושכונתי, ואחרי שהבנו שזה יכול לעבוד, יצאנו לדרך".
במבט לאחור, עציוני מרוצה שפתח את המסעדה שלו בשכונה. "יש משהו מיוחד באווירה של השכונה", הוא מציין. "יש לנו כל הזמן לקוחות חוזרים, מעל 90 אחוז, שזה משהו היסטרי. מעבר לזה, מה שמאפיין את המסעדה הם הילדים שהתחילו ללמוד ממול בבית הספר, גדלו איתי במסעדה, והיום הם מגיעים לאכול אצלנו יחד עם הילדים שלהם. חוויתי יחד איתם את כל התהליך, הלימודים, בר המצווה והגיוס לצבא. בסופו של דבר, הם מגיעים אלינו גם היום עם הילדים, וזה דבר יפה לראות. הם לא מאמינים שאנחנו עדיין פה".
אף שהמסעדה ממוקמת בשכונה הכי מרוחקת של העיר, מבקרים בה גם לא מעט תיירים. "אין לנו פרסום בכלל, הכל עובר מפה לאוזן והתיירים מגיעים בהמוניהם כי כמוני, גם הם מחפשים את המקומות הקטנים והמיוחדים ולא את המקומות התיירותיים וההמוניים. יש אפילו לקוחות צרפתים קבועים שלוקחים 'טייק אוויי' לילדי המשפחה בצרפת. תיירים מגיעים אלינו ולא מבינים איך בשכונה כזאת יש משהו נחמד וטוב שהוא לא קורע את הכיס".
המנה המיוחדת: עוף בלימון, מוקפץ בנגקוק עם רוטב פסטו, עשבי תיבול וחלב קוקוס.
מנת הדגל: נגיסי עוף בדבש רימונים עם אורז מאודה (מחיר: 49 שקל).
מה לכתוב בוויז: לוטירול, מרכז שחמון
נמשיך לבשר
מסעדת "ברזיל הקטנה" שהחלה את דרכה במסעדה של שיפוד רץ שינתה בתקופת הקורונה את הקונספט שלה והפכה למסעדת בשרים א־לה קארט שמתמחה בנתחים על העצם.
מושיקו והגר לוי רכשו את המסעדה בשכונת המאפייה, השכונה הוותיקה באילת, בשנת 2006. "זה אותנטי להיות בתוך השכונה. האווירה ביתית באזור הלא מתוייר של אילת עם תחושה של ביתיות ושאתה מגיע לבית שמארח אותך בחמימות עם הקפדה יתרה על האוכל", הם מציינים.
מגיעים אליכם גם תיירים?
"הבשורה רצה מפה לאוזן. התיירים מעבירים את המידע מאחד לשני ואנחנו זוכים לאהדה של התיירים. יש שילוב טבעי של תיירים שמחפשים מקום מיוחד בתוך השכונה, לבין אילתים שאוהבים את המקום החם והביתי קרוב אליהם ולא באזור התיירותי שהוא המוני ופקוק".
על השינוי שעברה המסעדה הגר מספרת, "החלטנו לעשות את השינוי ממקום של שיפוד רץ למסעדת בשרים, בעיקר משיקולים הומניים בגלל כמות האוכל ובזבוז הבשר שסירבנו להשלים איתם והחלטנו שאנחנו משנים את הקונספט. הוזלנו את המנות והכנסנו לתפריט מנות דגים וראשונות".
בתקופת הקורונה המסעדה החלה להציע גם משלוחים. "נפתח תפריט משלוחים של סטייקים בתוך פוקאצ'ות גדולות בליין 'כריך של מסעדה', שבו מציעים כריך אסדו מפורק, המבורגרים, כריכי אנטרקוט ופילה עם רטבים מיוחדים שמיוצרים במקום. אומנם המסעדה מבוססת על בשרים, אך במקום מציעים גם אלטרנטיבות לצמחוניים ואוהבי דגים", מסבירה הגר.
מנה מיוחדת: צלעות טלה ונתחים על העצם כמו פריים ריב.
מנת הדגל: פריים ריב.
מה לכתוב בוויז: ברזיל הקטנה, רחוב אילות 3, שכונת המאפיה
אולי מסעדת קונספט?
טל הרשקוביץ, השף והבעלים של מסעדת עומר'ס, החליט לפתוח את המסעדה אחרי שעבד כ־20 שנה במסעדות אחרות. באילת שימש במשך ארבע שנים שף מסעדת "פדרו" עד שהחליט לפתוח לפני כשמונה שנים את "עומר'ס" הקרויה על שמה של בתו הבכורה שבאה לעולם אחרי טיפולי פוריות ממושכים.
עומר'ס עברה שני גלגולים - המסעדה הראשונה הייתה קטנה וסיפקה ללקוחותיה כריכים בלבד. בהמשך, ולאור הביקוש, התרחבה המסעדה ויחד איתה גם התפריט.
את המסעדה בחר הרשקוביץ לפתוח בשדרות התמרים, בין השאר כדי לחסוך בעלויות. "בתקופה הזו במקום שפתחנו בו לא היה כלום חוץ מפלאפל ושווארמה, לכן רציתי להביא לאילתים משהו אחר", הוא מספר, "חוץ מזה, כבר ידענו מראש שלא נעבוד בשישי ושבת, אז למה לפתוח עסק באזור המלונות ולשלם הרבה שכירות אם לא עובדים בסופי שבוע?".
מה מייחד את המסעדה שלך?
"מה שמיוחד במסעדה הוא שניסינו ליצור אווירה קלילה ולא משהו מחייב כמו מסעדה שצריך להוציא בה הרבה כסף. זה משהו אחר, יותר סוג של בילוי. זו עיר דינמית ויש לה עליות וירידות מאוד קשות".
אף שהיא לא נמצאת באזור התיירות, מגיעים ל"עומר'ס" לא מעט נופשים ותיירים. "המון תיירים מגיעים אלינו כי זו מסעדה שנמצאת במרכז העיר על הרחוב הראשי, והרבה אנשים אוהבים את הקונספט הקליל שלנו", מספר הרשקוביץ. "יש אפילו ימים שהתיירים עולים על כמות האילתים. בשנים הראשונות המסעדה הייתה מבוססת על אילתים, אבל בשנים האחרונות לפני הקורונה זה התהפך וברגע שסבסדו את הטיסות לחו"ל היו מגיעים לפחות 300 תיירים ביום".
המנה המיוחדת: שווארמה פראית - מנת שווארמה משולבת עם בשר אסדו מפורק בתבלין מיוחד עם בצל מקורמל, פטריות פורטובלו, עשבי תיבול ועמבה.
מנת הדגל: סטייק אנד אגס - סטייק עם ביצה בתוך סנדוויץ' (מחיר: 58 שקל).
מה לכתוב בוויז: עומר'ס, שדרות התמרים 28, שכונת אלמוגים
קדימה לים תיכוני
"הלכתי על הקונספט של פעם כי אילת היא עיר מאוד עונתית", מסביר מומי צרפתי מדוע החליט לפתוח את המסעדה שלו "שווארמה מומי" בשכונת שחמון. "לרדת לכיוון העיר, לעבוד חצי שנה ובחורף לא לעבוד וגם לא לשלם שכירות גבוהה, זה שיקול חשוב. בנוסף, לא הייתה שווארמה בשכונת שחמון לאורך שנים. השכונה קיימת 20 שנה ורציתי פשוט להנגיש את זה לתושבי השכונה, להרים את הכפפה ולהביא לשכונה את האוכל הכי עממי שלנו".
צרפתי מציין שהשכונה מתאפיינת באווירה מיוחדת, כמו של פעם. "המסעדות בשכונות הן סוד הקסם. כאשר מגיע ילד ואומר לי שהוא רעב ושהוא רוצה לרשום בהקפה ושאמא שלו תשלם בערב, זה המקום. אנחנו מאוד מחבקים ומכירים את הילדים ואת הלקוחות ואנחנו יודעים מראש איך להכין להם".
מה מיוחד במסעדה שלך?
"האווירה ביתית ומחבקת, היחס והשירות אצלנו הם יותר מהאוכל, ואנשים צריכים להרגיש כמו בבית".
המסעדה של צרפתי מקבלת הרבה תגובות חיוביות ברשתות החברתיות, וחשבון הטיקטוק של המסעדה זכה כבר ליותר ממיליון צפיות. "הגענו לחדשות בטלוויזיה. עשינו משהו ויראלי, הרבה מהאנשים שמגיעים לאילת עוברים דרכנו כי שמעו על הפיתה קריספי שלנו וזה הפך להיות מטורף".
המנה המיוחדת: באגט עם שניצל.
מנת הדגל: פיתה קריספי דמוי שניצל עם שווארמה עגל (מחיר: 38 שקל, ותוספת של חמישה שקלים לקריספי).
מה לכתוב בוויז: שווארמה מומי, רחוב ששת הימים 318, שכונת שחמון
ונסיים במסעדת שף
בעוד חודש ימים יחגגו במסעדת "מאמו" שנה לפתיחתה. הבעלים אוהד לוי הוא שף מוכר, בעל עבר עשיר במסעדות שף במרכז הארץ, בן טיפוחיו של השף יונתן רושפלד, ומשתתף בתוכנית ריאליטי הבישול "המסעדה הבאה", ובאחרונה אף זכה בתואר "השף המבטיח של המטבח הישראלי".
"לפני הכל פתחנו את המקום הזה וחשבנו בעיקר על האילתים", מסביר לוי שעבר עם משפחתו לבאר אורה בתקופת הקורונה. "אנחנו מבינים שהיום מסעדה באילת צריכה להתבסס קודם כל על הקהל המקומי כי האילתים פחות נוסעים לאזור המלונות. דבר שני, בגלל שניסינו להביא מוצר שהוא עם אופי טיפה אחר, היה חשוב לנו שגם אם קהל שמגיע לאילת רוצה לאכול במסעדה, הוא יצטרך ממש לחקור ולקרוא עלינו, לחפש אותנו באינטרנט, לעלות על רכב או מונית ולנסוע אלינו במיוחד. זה יוצר איזושהי סלקציה של אנשים שמאוד ממוקדים באוכל, ופחות אנשים שנכנסים על הדרך כדי לסגור פינה, וזה באמת נותן לנו את הקהל הכי טוב שיש באילת".
עוד שיקול בבחירת המיקום של המסעדה היה גובה דמי השכירות. "בשורת המלונות מחיר השכירות בשמיים וצריכים להביא גם את זה בחשבון", מציין לוי. "השכירות שלנו היא רבע מהשכירות שלוקחים בקו המלונות, וזה משמעותי".
נוסף על אלה, לוי התגעגע מאוד לאווירה השכונתית. "אני בא מתל־אביב והייתה חסרה לי האווירה של מסעדה בשכונה, והינה אנחנו כאן קונים את הלחם מ'מאפיית ברויטמן', יש כאן את הכלב של השכנה ג'מבו שמגיע אלינו בכל ערב בשעה 21:00 ואנחנו נותנים לו מים, וכל השולחנות הקבועים מלטפים אותו, והוא חוזר חזרה הביתה. אז החוויה של בר שכונתי או סוג של ביסטרו שכונתי זו חוויה מאוד כייפית ומיוחדת בעיניי".
קראו גם:
בזכות המלצותיהם של האילתים, גם נופשים ותיירים מכירים את המסעדה. "כיום התיירים שואלים את האילתים. הם שואלים את נהג המונית, שואלים במלון, במכולת או בפיצוצייה, ואני חייב לומר שהאילתים מאוד מרימים לנו", אומר לוי. "גם מקומות כמו גוגל או טריפ אדוויזר מאוד חשובים במשחק הזה, ולמזלנו, שם אנחנו נראים טוב. אומנם היה חשש טבעי כי אנחנו תקועים ב'חור' וצריך לגרום לאנשים להניע את האוטו ולנסוע עד אלינו לשכונה הזאת וזה לא טריוויאלי, אבל מצד שני, אני מאמין בעסקים יותר קטנים וצנועים".
המנה המיוחדת: כיסוני דג. "סוג של מרק דגים עם שמן צ'ילי שמלווה אותי כבר הרבה שנים מהתקופה אצל יונתן רושפלד. זו אחת המנות הראשונות שבישלתי לאבא שלי כטבח", מסביר אוהד לוי.
מנת הדגל: קישואים ממולאים עם אורז רך, תבלין ראס אל חנות וגבינת לאבנה מעושנת. "כילד לא סבלתי שום דבר שהוא ממולא", מספר לוי. "הייתה לי שנאה אטומית לממולאים, וכשגדלתי ובגרתי, כשף התאהבתי בממולאים מחדש ותמיד יהיה לי איזשהו ירק ממולא בתפריט". (מחיר: 38 שקל).
מה לכתוב בוויז: מאמו, רחוב אגמונים 10.
