זה שנה וחצי בני הזוג לי ברק ואריאל שרעבי מפעילים את הפודטראק שלהם "פיצה הביתה", ומגיעים איתו לכל מקום שמזמינים אותם אליו. בחודש שעבר למשל הם הציבו את הפודטראק, שאותו שרעבי בנה במו ידיו, בחניון רעים ויער בארי במסגרת פסטיבל "דרום אדום".
"בשנה שעברה כמעט בכל השבתות ובסופי השבוע ירד גשם באזור שלנו וכמעט שלא הייתה תנועה", מספרת ברק. "השנה לא ידענו למה לצפות. הרי אין לנו שליטה על תהפוכות מזג האוויר, אבל מצד שני, מדובר כאן בפרנסה שלנו. בסופו של דבר הופתענו לטובה. השנה היה הרבה יותר מוצלח משנה שעברה.
"נחשפנו לציבורים רחבים יותר, לא רק לתושבי האזור, אלא גם לאנשים שהגיעו ממקומות מרוחקים יותר. הנה, למשל, הגיעו אלינו לפודטראק חבר'ה מערד שבוע אחרי שבוע כדי לאכול את הפיצות שלנו. זה בדיוק מה שחיפשנו, שיותר אנשים יכירו אותנו וידעו עלינו. אנחנו גם מגיעים לחתונות ומפעילים בר־פיצה שכולל גם פיצות וגם קוקטיילים".
בגלל הקורונה
לי ברק (39), בת קיבוץ ניר יצחק שבמועצה האזורית אשכול, התחנכה במוסד החינוכי של השומר הצעיר בבית הספר האזורי דאז "מעלה הבשור", חוותה את הלינה המשותפת ("זה היה הקיבוץ של פעם", היא מציינת), עשתה שנת שירות בקן של השומר הצעיר בקריית שרת, והתגייסה לצבא ושירתה בתפקיד מדריכת אב"כ.
אחרי שחרורה מצה"ל עברה להתגורר בתל־אביב, טיילה ולמדה הוראת מוזיקה. את ההתמחות שלה בהוראת מוזיקה עשתה במשך שנה בבית הספר היסודי האזורי "ניצני אשכול" שבמועצה האזורית אשכול.
לפני כעשור הכירה במהלך שיעור סלסה בתל־אביב את אריאל שרעבי והשניים נשארו בקשר. כמה חודשים לאחר מכן היא למדה טיפול במגע וחיפשה מועמדים להתנסות עליהם כחלק מהקורס. "פרסמתי בפייסבוק שאני מחפשת מועמדים שיהיו מוכנים למשימה הזו של ההתמחות שלי בקורס, ואריאל היה בין המתנדבים לקבל ממני עיסוי", היא מספרת. "השאר זו כבר היסטוריה".
אריאל שרעבי (38) גדל ברמת השרון, שירת בצנחנים, ותוך כדי שירותו הצבאי התחתן. לאחר השחרור הוא ואשתו התגרשו. שרעבי ואשתו לשעבר הורים לבן (17 וחצי), שנולד בת ונמצא בתהליך של התאמה מגדרית. לפני תשע שנים, שנה לאחר היכרותם, נישאו שרעבי וברק ולפני שנתיים וחצי הפכו להורים לבתם פלג.
איך נולד הפודטראק שלכם?
שרעבי: "17 שנים הייתי קבלן שיפוצים. בעקבות הקורונה הייתי מושבת לא מעט. הייתה ירידה משמעותית בהכנסות ובהיקף העבודה וחיפשנו פתרון כלשהו כדי לייצר הכנסה. גרנו אז באזור המרכז והיינו צריכים למצוא פתרון יצירתי. חשבנו אז ברצינות על מיזם של פיצרייה".
ברק: "כל הנושא הזה צבר תאוצה כאשר הגיע יום ההולדת של אריאל. רצינו לטוס לאיטליה. אני מכירה את איטליה. בין השנה הראשונה לשנה השנייה שלי בלימודי המוזיקה טסתי לאיטליה לתקופה של חודשיים כי רציתי ללמוד איטלקית. אני שרה אופרה ושירה קלאסית ורציתי גם לדבר בשפה האיטלקית.
"בתקופת הקורונה הייתי כבר בחודש התשיעי להריון ולא הייתה כל אופציה לנסוע עם אריאל לחו"ל. במשך כל אותה תקופה כמעט שלא עבדתי, רק בישלתי ואפיתי. החלטתי שבמקום שניסע לאיטליה, אני אכין לו ליום ההולדת פיצה בצהריים וריזוטו לערב".
כלומר, במקום שתטוסו לאיטליה, הבאת את איטליה אליו.
"בדיוק. לקחתי מתכון באיטלקית להכנת הפיצה כדי שזו תהיה פיצה אותנטית לחלוטין. כולם התלהבו מהמתכון הזה ומהתוצאה. אריאל התחבר למתכון, וכבעל רעיונות גדולים וכביצועיסט, הוא ישב ולמד באמצעות האינטרנט את רזי הכנת הפיצה, וכיצד להפוך את הבצק למאפה טעים וערב לחיך. הקורונה בעצם טרפה לנו את הקלפים".
באיזה מובן?
"בעקבות כל ההגבלות על התקהלות וסגירת מסעדות הגענו למסקנה שהפתרון הטוב ביותר במצב הקיים הוא פודטראק, קרון אוכל נייד שאפשר לנוע איתו ממקום למקום, בלי התקהלויות ובלי צפיפות. כך הפכנו ליצרני פיצה ניידים. גם עברנו מהפך מקצועי. מקבלן שיפוצים ומטפלת במגע וזמרת אופרה, הפכנו ליצרני פיצה שנעים בדרכים".
קמים ועושים
הרעיון לפתוח פיצרייה ניידת הלך וצבר תאוצה. גובשה תוכנית עסקית בליווי של שחר קרן, יועץ עסקי בתחום המזון ("שחר מלווה אותנו מהרגע הראשון לאורך כל הדרך", מציינים ברק ושרעבי), ובני הזוג יצאו לחפש מקום שיוכלו להציב בו את קרון האוכל שלהם.
"גרנו אז ברמת השרון ופנינו לעירייה כדי לקבל רישיון עסק לפודטראק, אבל שם לא התלהבו מהרעיון שלנו וגלגלו אותנו מכל המדרגות", מספר שרעבי. "הבנתי שיש רשויות שלא מעוניינות להעניק רישיונות עסק למיזמים כאלה".
את הפתרון להפעלת הפודטראק מצאו בני הזוג בחבל אשכול, האזור שברק גדלה בו. "קיבלו אותנו בזרועות פתוחות כשביקשנו לבוא לכאן ולהפעיל את הפודטראק", מציינת ברק, "ברגע שבקשתנו אושרה, גלגלנו את הנושא בבית, שיתפנו את בנו של אריאל בתוכניות שלנו והוא אף הסכים לעבור איתנו לאזור הזה כחלק מהמשפחה".
זה שנה וחצי המשפחה מתגוררת בבית שכור במושב תלמי יוסף שבפתחת שלום. ברק ושרעבי מספרים שהם נכנסו לביתם במושב ב־1 באוגוסט 2021, בדיוק שנה לאחר שברק אפתה לשרעבי לראשונה את הפיצה לרגל יום הולדתו.
אבל עד שהפעילו את הפודטראק שלהם נאלצו ברק ושרעבי לעבור עוד כמה משוכות. כשבועיים לאחר שקרון האוכל היה מוכן להפעלה נדבקה כל המשפחה בקורונה.
"במשך כשלושה שבועות הייתי חולה קשה ומושבת מפעילות", נזכר שרעבי. "הייתי נתון בבידוד. תחושה קשה כשאתה לא עובד ואין לך הכנסה. אחרי שהחלמנו, זה הוביל אותנו לעבודה מאומצת מסביב לשעון וזה קורה גם כיום".
לא פשוט לנהל עסק בעוטף עזה. זה לא סוג של הימור?
"העסק מכניס, אבל זה לא קל. אם לא היו לנו התחייבויות כספיות, היינו יכולים לעבוד גם חמישה ימים בשבוע ולחיות טוב מהפודטראק, אבל המציאות היא שונה ואנחנו עובדים שבעה ימים בשבוע. עוד מעט מגיע חג הפסח וזו תהיה הזדמנות לנוח קצת. עם זאת, אנחנו מגיעים לפסח ברגשות מעורבים.
"מצד אחד, זו מנוחה, אבל מצד שני, זה גם שבוע ימים ללא עבודה וללא הכנסה. אנחנו לא מחפשים נדבות. אנחנו רוצים שאנשים יבואו לאכול את המוצרים הטובים שלנו. אנחנו מקבלים משוב חיובי וטוב. אנחנו מסוג האנשים שקמים ועושים. אנחנו מחפשים להתפתח ולהגיע ליותר מקומות".
לפי עונות השנה
התפריט של "פיצה הביתה" כולל פיצות בסגנון נפוליטני על הטאבון. "בפודטראק שלנו יש שלושה טאבונים וגם ברז בירה מהחבית", מפרט שרעבי ומוסיף בחיוך, "אל תשאל איזו פיצה היא הפייבוריט שלנו. כל הפיצות שלנו הן הבייבי שלנו".
ברק דווקא יותר קונקרטית. "יש לנו פיצות קלאסיות כמו מרגריטה ונפוליטנה עם רוטב אדום וגבינת מוצרלה, עם או בלי תוספות. זה הבסיס. יש לנו גם פיצות מיוחדות על שמן של ארבע עונות השנה".
את יכולה לפרט?
"פיצת אביב למשל היא פיצה עם חמאת שום כשעליה סלט קפרזה טרי בתוספת בזיליקום, עגבניות שרי מהאזור שלנו, גבינת פרסקה וקרם בלסמי מצומצם. משהו רענן שמתאים לאביב. פיצת קיץ היא פיצה אדומה עם רוטב עגבניות, גבינת מוצרלה, אננס טרי וגמבה טרייה ועל זה מוסיפים צ'ילי גרוס ועלה של רוקט. זו פיצה חמה שיש בה גם מתיקות וגם חריפות. ממש כמו בעונת הקיץ. פיצות הסתיו והחורף הן פיצות לבנות עם רוטב שמנת ותוספות של אנטיפסטי".
אתם מתגעגעים לעיסוקיכם הקודמים?
ברק: "אני מאוד מתגעגעת לעסוק בטיפולים הוליסטיים וטיפולים במגע. אני אומנם עושה את זה במינון נמוך ביותר בהשוואה לעבר. אני גם רוצה לחזור ולשיר כמו בעבר. אני מאמינה שבעתיד אוכל לשלב בין הדברים".
שרעבי: "אני לא מתגעגע לחזור לתחום השיפוצים. זה לא תחום יציב עבורי. אני מעדיף להשקיע בפיתוח העסק של הפודטראק. אנחנו חושבים להפוך את זה לעסק גדול יותר מאשר פודטראק בודד".
בין שהם מתגעגעים ובין שלאו, לברק ושרעבי יש חלום משותף. "אנחנו חולמים לגור באיטליה", הם אומרים, "זה בטח ייקח עוד כמה שנים. היינו רוצים להקים שם מיזם של לינה וארוחת בוקר, להקים אכסניה. עד שזה יקרה היינו רוצים להפוך את העסק שלנו לרשת של פודטראקים בכל הארץ".
עשו זאת בעצמכם: פיצה או פוקצ'ה
מצרכים:
1 ק"ג קמח
כפית שמרים
650 מ"ל מים
כף מלח
כף וחצי שמן זית
קראו גם:
אופן ההכנה:
מערבבים את הקמח עם השמרים. מוסיפים מים ואז את המלח ואת השמן. לשים את הבצק ומכסים במגבת ל־20 דקות. מסירים את המגבת, מוציאים את הבצק ומקפלים אותו. חוזרים על קיפול הבצק שלוש פעמים בהפרש של 20 דקות מפעם לפעם.
חותכים את הבצק ויוצרים כדורים. נותנים לבצק לתפוח במשך שעה ואף יותר. ככל שעובר הזמן יש לבצק טעם טוב יותר.
מעצבים את הבצק לצורת המאפה המבוקשת. אופים בתנור בחום של 200 מעלות במשך חמש עד עשר דקות והמאפה מוכן. בתיאבון.
