אנשים בסביבתי הקרובה נראו מוטרדים משהו והביטו בי בדאגה כנה (אפילו קצת יותר מהרגיל). זה לא עצר אותי. במשך יום שלם לא הפסקתי לשחק עם המילה החדשה והמסעירה "סולי גולי", שלמדתי להגיד השבוע במסעדה הגאורגית "טאשי" באשקלון.
מסעדה גאורגית היא תמיד מקור לא אכזב למילים חדשות עם הברות קשות במיוחד, שהגייתן גורמת ללשון להגיע למקומות בפה שלא הכירה בעבר.
אבל אם בעבר התאמנתי על מילים שנועדו לתת שמות למאפים כמו חצ'פורי, אצ'ארולי וחאטמרי, לפתע הגיעה גבינה תמימה למראה שנשאה את השם הלא ייאמן "סולי גולי", כותרת שנשמעת יותר כמו תוכנית פריים טיים בערוץ "הופ! קטנטנים" מאשר דבר מאכל - והפכה את עולמי המשעמם לצבעוני ומלא הברות.
והיא לא רק משעשעת, הסולי גולי דנן, היא גם טעימה ונעימה, ומרקמה מקסים ומזכיר מאוד את אחותה האיטלקייה המוצרלה, אם כי זו הגאורגית מלוחה מעט יותר.
הסולי גולי הוגשה לנו ב"טאשי" האשקלונית בנדיבות רבה לצד סיגר מטוגן ממולא בגבינת סולי גולי מותכת, והחוויה המשולבת של הסולי גולי הטרייה וזו המטוגנת בתוך הסיגר היתה כה מסעירה שמילים, אפילו בגרוזינית, לא יוכלו לתאר.
לשבור את הנשמה ואת הלב
על רקע זה אתם בוודאי יכולים לשער בנפשכם כמה גדולה היתה אכזבתי כאשר חיפשתי פרטים נוספים על אהובתי החדשה והטעימה והתברר לי שלא דובים ולא יער, לא סולי ולא גולי, אלא דווקא סונוגוני (Sunuguni בלעז) - שם סתמי ומשעמם למדי (אם כי משמעו בגאורגית נאה בהחלט: הלחם של המילים Sunu ו־Guni - לב ונשמה). הידיעה הזו שברה לי את הלב והנשמה. מה הם חשבו שם ב"טאשי", שלא נברר פרטים? שלא נרצה להכיר גבינה כמו סולי גולי קצת יותר מקרוב?
כמה זה לא מקצועי? זה כאילו נלך למסעדה איטלקית אותנטית - ו"טאשי" הרי מכריזה על עצמה כמסעדה גאורגית אותנטית - ובתפריט יהיה כתוב גבינת מורציילה ולא מוצרלה. אז ברור שמורציילה זה לא שם שאפשר להיקשר אליו בעבותות של אהבה כמו סולי גולי, אבל הכוונה ברורה והנזק הנפשי נעשה. מי יודע, אולי לתמיד.
אבל אני אדם הוגן, רחב לב ורחב יריעה, והעובדה שנפגעתי מבחינה אישית לא תפגע כמובן בשיקול דעתי המקצועי, שער לכך שגם אם ב"טאשי" אולי לא מדייקים בשמות של הגבינות, הם בהחלט מדייקים בטעמים ובזמן האפייה של הבצקים.
גן עדן עכשיו הוא המחשבה שפוקדת את מוחך בזמן שאתה בוצע את הבצק הלוהט והלא ייאמן של האצ'רולי הענק שמונח לפניך ונאפה ממש עכשיו, וביצת העין הנוזלית שעליו ניגרת מעדנות לכל עבר, מרטיבה בצהוב את הבצק וארבע הגבינות שעורבבו יחד תחתיו.
מדובר בשילוב לא ייאמן של טעמים, שגורם לך לתהות למה יצא לגרוזינים של אנשים עצבנים כשיש להם מאפים כאלה, ולהבין פתאום כמה עצבני אתה יכול להיות בזמן הציפייה המיותר שבין החצ'פורי של ארוחת הבוקר לאצ'רולי של ארוחת הצהריים.
הילדה הזמינה אימרולי, שנראה כמו פיצה, אבל הוא עם בצק מלמטה וגם מלמעלה, כשבאמצע שוב ארבע גבינות (בדרך כלל מוצרלה או סולי גולי, צפתית או בולגרית, צהובה כלשהי וגבינת חמד) והבצק מלמעלה משוח בחמאה.
לא, זה לא טעים כמו שזה נשמע. זה הרבה יותר מזה.
הילדה היתה אסירת תודה לאבא שלה, שהאיץ בה להזמין את האימרולי במקום רעיון העיוועים להזמין סלט חלומי. ושלרגע לא ישתמע - אני בטוח שסלט החלומי ב"טאשי" מצוין, אבל עד שמגיעים למסעדה גאורגית עם תפריט שמראה את חמוקיה הנאים של טביליסי, נזמין סלט חלומי?
יש כמובן דברים רבים נוספים בתפריט מלבד מטעמים מהמטבח הגאורגי, אבל למה לאכול אותם אם אפשר לצ'פר את הלב והנשמה בחצ'פורי לובוליאני (ממולא בממרח שעועית), בליני או חינקלי.
השמן עם השפם
אחרי שהסברתי את כל זה לילדה, האמא שלה (שתזכה לחיים טובים ומאושרים) הזמינה כמובן את מנת ארוחת הבוקר, כדי להדגים לה שלאנשים שונים יכולות להיות דעות שונות.
במנת ארוחת הבוקר של "טאשי" אין אף מרכיב גאורגי מלבד הסלט, שכתוב עליו שהוא גאורגי - אבל למען האמת אין בו שום דבר גאורגי מלבד העובדה שייתכן שגאורגי הכין אותו.
כששאלנו השיבו לנו שזה התיבול שהופך אותו לגאורגי, אבל לא ממש זיהינו כל רמז לתיבול יוצא דופן.
ניסינו לרדת לעומק חקר העניין, ובסופו של הליך מחשבתי משפחתי עלינו על הסבר אפשרי: מחזיק המלח, האסתטי למדי, עוצב כבובת חרסינה של טבח שמן וחביב עם שפם מרשים. מבלי לגלוש לסטראוטיפים עדתיים אני מרשה לעצמי לקבוע שהוא באמת נראה גאורגי למדי.
מראה מקום:
"טאשי", אלי כהן 19, אשקלון, טלפון: 08-9589835
שעות פתיחה: א'-ה' 9:00-21:00
פסקול: ויכוח נוקב מבית קפה סמוך בסוגיה הרת הגורל האם מסי טוב מפלה (ברור)
תג מחיר: טאשי על הבוקר - 42 שקל, סיגר וסולי גולי - 39 שקל; אצ'ארולי - 29 שקל, אימרולי - 30 שקל, קפה - 12 שקל, קולה - עשרה שקלים, מים מינרליים - עשרה שקלים; סך הכל: 172 שקל
