"לא ראיתי תופעה כזאת, אין דברים כאלה וזה מדהים", אומר הזמר ונגן הבוזוקי הווירטואוז דיוניסיס תיאודורו, כשהוא מנסה לתאר את ההתרחשויות על הבמה ואת הקהל במופעים שלו. "אני מתחיל לשיר, הקהל מגיב, ויש גם כאלה שרוקדים לצלילי המוזיקה", הוא מספר. "לאט לאט העניין משתחרר, ובסוף ההופעה האולם כולו הופך למועדון ריקודים יווני והקהל מסרב לתת לנו לרדת מהבמה. הקהל הישראלי הוא הכי חם, נלהב ומשתף שהכרתי בחיי". וחייו אכן יכולים להעיד על כך. סאגה רצופת טלטלות ונדודים בין ארצות ויבשות, חיפושי דרך, אהבות, התנסויות ונחיתה אחת רכה בארץ, שתמיד חלם להיות חלק ממנה. הקפריסאי הנודד מצא בישראל את ביתו האמיתי.
עוד ברחובות: ההמצאה החדשנית של התלמידים: בר מים לרכב תקפה אישה כי בנה נכנס לתא בו מדדה בגדים נשיא פדרציית יהודי תימן: "אסור לפתוח את הפרוטוקולים"
תנ"ך בשני פני תיאודורו דיוניסיס (שנקרא על שם הסבא שלו, שנפטר בשנת הולדתו, ולאו דווקא כמחווה לאל היין המיתולוגי) בן 43, תושב רחובות ב־14 השנים האחרונות, נולד בפמגוסטה שבקפריסין, זמן קצר לפני הפלישה הטורקית לאי. "מאחר שאמי הייתה בריטית, ברחנו לאנגליה", הוא מספר. "חיינו כשמונה שנים בקאנטרי האנגלי, סמוך לסטרטפורד, עירו של שייקספיר, ואז חזרנו ללרנקה שבקפריסין. למדתי בבית ספר אמריקני פרטי כי אמא לא רצתה שאשכח את האנגלית. שם חייתי עד סיום השירות שלי בצבא קפריסין".
סיפור האהבה שלו עם הבוזוקי החל כשהיה בן 11. "הוריי אהבו מאוד מוזיקה ואבא חשב שהכלי הזה יתאים לי. לא התחשק לי שתהיה לי עוד מעמסה של לימודים ומורים, לכן לא נגעתי בו, עד שיום אחד פשוט הוצאתי אותו והתחלתי לנגן לעצמי, כמעט בלי לחשוב. ואז אמרתי, 'וואלה, אפשר להסתדר עם זה'. משם זה פשוט זרם".
ביום שבו הוזמן לעלות על הבמה ולנגן בחתונת קרובי משפחה, גילה את קסם החיבור שבין נגינה, במה וקהל. משם, הדרך להופעות במועדוני לילה, מסעדות יווניות וחתונות הייתה קצרה. "כשהייתי ילד בן 12, כבר הייתה לי להקת חתונות", הוא מספר, "שעות הפעילות שלנו היו אחרי חצות ואני הייתי מגיע רדום לגמרי לבית הספר. באחת ההזדמנויות שמע אותי מנהל מוזיקלי של הרכב שהופיע במלונות איה נאפה באי והזמין אותי להצטרף לכוח. ככה זכיתי בעבודה קבועה שפרנסה אותי יפה עד הצבא. זה גרר לא מעט מריבות עם ההורים, אבל הם קלטו את האהבה שלי לבוזוקי ועם הזמן תמכו".
לאחר שירותו הצבאי עבר תיאודורו לאנגליה. "קפריסין הספיקה לי", הוא צוחק. "לא ראיתי שם הזדמנויות". לאחר שלמד לתעודת הוראה בקיימברידג', קיבל הזמנה להופיע בקביעות עם הבוזוקי שלו במסעדה יוונית בקווינס, ניו יורק, ושם נשאר. בלילות פרט על הבוזוקי למחייתו ובימים למד מדעי הרוח ויהדות בסיטי יוניברסיטי אוף ניו יורק.
"למדתי דקדוק עברי וספרות עברית, אחחח", הוא מתמוגג, "זה היה ממש גן עדן מאתגר. זה לא היה קל, אבל התחבר עם הרצון הישן שלי לקרוא את התנ"ך בשפת המקור ולהתחיל להכין לעצמי את הדרך לישראל".
מה פתאום? "כי התאהבתי בישראל".
ולמה תנ"ך? חסרים ספרים אחרים? "כשהייתי בן שש קניתי את התנ"ך בסייל בשני פני והתחלתי לקרוא לעצמי את ספר בראשית באנגלית. מבחינתי זה היה כמו כניסה לעולם אגדות קסום, אבל אגדה שקל להאמין בה, לא כמו סיפורי פיות. אני חושב שאז התחיל הסיפור המוזר שלי עם מדינת ישראל".
חיבור מההגדות לקראת סוף לימודיו עבד תיאודורו כמלצר במסעדה ניו יורקית, שבעליה ומרבית אנשי הצוות שלה היו ישראלים, והרגיש כמו בבית. "מלצרתי כדי לממן את סוף הלימודים, ודנה, לימים אשתי, שהגיעה לניו יורק לטיול של אחרי התואר, מלצרה גם היא באותה מסעדה. ככה הכרנו, אבל לקח קצת זמן עד שהחזרתי אותה לארץ", הוא צוחק.
תקשרתם בעברית? "אז עוד לא כל כך, וגם לקח קצת זמן עד שנפתחנו. אחרי חצי שנה של היכרות הוזמנו לסדר פסח בברוקלין. אני חושב שזה היה האירוע שסגר עליי. סוג של חותם שנעל את גורלי. אני מדבר על זה ומקבל צמרמורת. היינו חבר'ה צעירים, מוזיקליים. שרנו את ההגדה עד הסוף עם חיבור, שמחה והמון עוצמה, ואז ידעתי שהתאהבתי, גם בדנה וגם בעם הישראלי. הרגשתי שמצאתי את האמת שלי והחלטתי שאני רוצה לשיר בישראל. בסדר הפסח ההוא בברוקלין זיהיתי את היכולת הישראלית של השמחה והאחדות, והחלטתי שאני רוצה לגרום לאנשים בישראל לשיר ביחד, בלי להכיר עדיין את המושג 'שירה בציבור' שכל כך מזוהה עם הישראליות".
לפני 14 שנה עזבו השניים את ניו יורק.בדרכם לבית ברחובות עצרו בלרנקה כדי להכיר לאבא ואמא תיאודורו את כלתם הישראלית לעתיד. "היה להם קצת מוזר כל הקטע הזה שלי, עם החיבור לישראל", הוא נזכר, "אבל תמיד הייתי עוף קצת מוזר".
הגעת לארץ בעיצומה של האינתיפאדה השנייה ולקראת מבצע חומת מגן. "ו