אני יניב עבדי, נצר מלוכה לשבט עלום שם בערבות אפריקה, גיליתי בגיל 42 את הטעם המופלא: להוסיף חתיכות ביסלי גריל לחזה עוף טבול בביצה עלומה, הלא הוא השניצל הביתי שלנו!
ומאז חיי נחלקים לשניים: עד ליום שבו טיגנתי שניצל רגיל בבית. ומהיום בו העזתי וקצצתי ביסלי גריל לתוך ערימת השניצלים המיטגנת לה בנוחות במחבת.
הראשונה לטעום היתה הסנדוויצ'ית הקטנה.
ארוחת צהריים משפחתית נחמדה ורגועהארוחת צהריים משפחתית נחמדה ורגועה
ארוחת צהריים משפחתית נחמדה ורגועה
(צילום: יניב עבדי)
כלומר, הגדול ראה אותי מחריש שקית ביסלי ונלחמתי איתו שישאיר חצי ממנה. בכל זאת, בדיוק הרגע ירד על קערת קוסקוס. בצר לי נשארתי עם חצי חבילה וכמה שריטות מלבבות.
הוא, לעומת זאת, נשאר עם סימנים של אבקת ביסלי סביב הפנים. וחיוך.
ניצח את אבא שלו.
אז בפועל הוא זה שהחל את הטעימה הראשונה, אבל חתיכות השניצל הראשונות שיצאו מהמחבת הלכו אל הסנדוויצ'ית הקטנה. כלומר, אחותה הגדולה, שישבה לידה לקחה ממנה את החתיכה הראשונה ובעוד הקטנה מתלוננת, הגדולה לקחה עוד שניצל. ובעוד הקטנה בוכה על מר גורלה, נלקחו ממנה יתרת השניצלים בצלחת.
את הבכי ניתן לשמוע עד עכשיו. במיוחד אם מצמידים שניצל בצורת צדפה לאוזן הימנית.
בינתיים ביקשתי מהגדולים בצורה יפה ומנומסת להשאיר משהו לאחותם הקטנה.
כלומר, הגברתי את קולי במקצת.
כלומר, צרחתי עליהם שאזרוק עליהם את המחבת החמה אם יתקרבו אליה שוב.
כלומר, איבדתי את קולי בזמן שהקטנה מייבבת לה והגדולה דומעת וצורחת שהיא לא עשתה כלום והגדול צועק מילים שחוזרות על עצמן: מה? מה? מה? מה עשיתי?
ארוחת צהריים משפחתית נחמדה ורגועה.
הכנתי עוד סבב. היקירה הסתכלה עליי במבט עגמומי משהו והציעה שאעשה שתי מחבתות במקביל, ככה כולם יגיעו לאוכל בזמן אמת. הרעיון עבד. עד שהזוחל נכנס לתמונה, נצמד לי לרגל והתחיל לקרוא: "בוא, בוא, בוא, בוא". כלומר: "אבא, תפסיק הכל ותן לי יד. ותרים אותי. ותוריד אותי. ותרים אותי. ותבין למה אני בוכה. ותוריד אותי. ותן לי מוצץ. ועכשיו אני שוב בוכה בלי סיבה. ותרים אותי".
עד שראה את אמא שלו, חייך ועזב אותי לנפשי.
הסנדוויצ'ית הקטנה שוב קיבלה לצלחת ערימת שניצלים. ושוב עטו עליה הטורפים. הפעם נלחמה בהם בעוז והצליחה להגניב שניצלון קטן לפה לפני שהערימה נגמרה. ולתקוע מזלג ביד של אחיה הגדול.
האמת, לא מפריע לי. הוא התחיל. שילמד.
בעודו צורח את נשמתו, הזוחל נצמד אליו והתחיל עם ה"בוא, בוא, בוא" שלו. הגדול התפנה להרים, להוריד, להרים, לתקוע לזוחל מוצץ בפה, לעבור ליד קערת השניצלים, לשאוב אותה ולהרגיע את הזוחל, שהודה לו בפה מלא שניצלים ומוצץ: "בוא, בוא, בוא".
אני יניב עבדי ושרדתי לספר כמה טעים זה להוסיף פירורי ביסלי בשניצל. כלומר, אחרי שהם הלכו לישון, היקירה פינקה אותי בשני שניצלים. כלומר, אחד לה וחצי-חצי בשני.
יניב עבדי, פעיל חברתי ברחובות, נשוי לעדי ואב לארבעה ילדים שמשגעים אותו (בכיף)