את הטור הזה אפתח בהתנצלות: סליחה שזה הולך להישמע סטריאוטיפי. לעיתים זה הפוך. ועדיין, רוב המקרים בהם נתקלתי היו כאלה.
אתן דוגמא. לפני כחודש הגיע אלי זוג לפגישה ראשונה. הבחורה אמרה שהם לא רבים הרבה, אבל כשזה קורה, היא מרגישה שבן הזוג שלה מתעלם ממנה.
"אני מרגישה שהמריבות בכלל לא מזיזות לו", היא אמרה. "הוא שוקע בפייסבוק כאילו כלום. ריב אחד כזה כמעט הביא לפרידה".
אותה כמעט-פרידה גרמה להם להגיע אל הקליניקה.
הבחור השיב שהוא באמת לא יודע איך להוכיח לה שאכפת לו ושהוא אוהב אותה. "למען האמת", הוא הוסיף, "די נמאס לי לעמוד במבחן הזה".
הוא הסביר שהיא רוצה לדבר עד אמצע הלילה אחרי שהתנצל 100 פעמים. "אני לא רואה איך יוצאים מהריב הזה", אמר בנימה מיואשת.
לכל אחד יש את דרך ההתמודדות שלו במהלך מריבה. יש מי שיעדיף "לדבר עד שייצא עשן" ויש את אלו שצריכים כמה דקות של שקט לעכל את הריב, לעבד את הדברים שנאמרו, להתחבר לתחושות ולהירגע.
יש גם את אלה שמעדיפים לחתוך לשירותים ולשבת שם בשקט, עם הטלפון כמובן. ואז מי שדחוף לו לדבר ולחקור את האירוע, כמובן מתעצבן. הניסיון לחתוך או לשתוק מתפרש כחוסר אכפתיות.
חשוב להבין שלכל אחד יש את דרך ההתמודדות שלו והיא בכלל לא מדד לאהבה ואכפתיות.
אם הצד שצריך זמן לעכל בשקט ייאלץ לדבר בכל זאת – ולעשות את זה עכשיו ומיד - יכול להיות שהשיחה תוציא ממנו דברים שלא התכוון להם. דברים שלא היו נאמרים אם היו מאפשרים לו להירגע קצת.
כל אחד מנסה לפתור את המריבה בצורה שנראית לו הנכונה והמועדפת עבורו. כך יוצא שהבחור נותן לבחורה את השקט שלה, בלי להבין שהדבר האחרון שהיא רוצה זה שקט (גם אם אמרה לו "תעזוב אותי בשקט").
הבחור, שבעצם רוצה להתכנס אל עצמו, לבהות בשום דבר ולהירגע, לא יודע כיצד להתמודד עם כתב האישום, לפיו ההתנהגות שלו היא תוצאה של אהבה שפחתה.
אז מה אני מציעה לעשות בעיצומו של ויכוח או משבר?
אחרי שהורדנו את טיעון האהבה שנעלמה והאכפתיות שהתאדתה, ואנחנו מבינים ששנינו באותה סירה, מגיע שלב התקשורת: כל אחד מסביר לשני מה הוא צריך. שני הצדדים צריכים להבין לפי הסיטואציה מי זקוק כרגע לאמפתיה רבה יותר ולקראת מי חשוב ללכת עכשיו.
האם תפקיד הגבר הוא לכבות את הטלפון (טוב, גם רטט זה בסדר) ולתשאל ולדובב? או שאולי תפקיד האישה הוא לתת את הזמן ולשמור את עניין השיחה לאחר כך?
אני ממליצה להגיד: אני ממש צריכה עכשיו שנדבר. אני צריכה שתשב לידי. או שנראה ביחד סרט.
במידה והבחור הוא זה שזקוק יותר לתשומת הלב, הוא יכול לומר: אני הולך כי אני צריך קצת שקט. לא ממך, אלא זמן עם עצמי. אירגע קצת ונדבר בכיף מחר.
נכון, ריב הוא מצב הרבה יותר אמוציונאלי ואני לא באמת מצפה שמתוך עצבים נדע לנשום עמוק, למקד צרכים, לתרגם אותם, לבקש את זה ולתת את זה.
ועדיין, אם נבין שחלק מההתנהגות שלנו מגיע מצורך פנימי שונה בין בני זוג לסיטואציה זהה, יהיה לנו הרבה יותר קל להתמקד בריב עצמו ולא בדרך ההתמודדות.
אז גם נוכל לבקש את מה שאנחנו צריכים או לפחות ללמוד מה כל אחד צריך.
נעמה צובל - יועצת זוגית, מלווה במציאת זוגיות ומדריכת הורים. טל. 052-5555339. באתר:
http://www.naamatzobel.com בפייסבוק: http://www.facebook.com/naamacounseling