עצרו אותי זוג ברסלבים שבאו עם עגלת קניות. הם ביקשו לנסוע לרמות ואמרתי להם 'בשמחה'.
התחלנו לנסוע והאישה אומרת בקול של מצוקה: "דוד מה עם השכירות? לא נעים, הבטחנו לו שנארגן לו את הכסף עד יום חמישי די נמאס לי מכל הלחץ הזה".
דוד אמר: "מה את דואגת? ראית כסף לקניות לא היה לנו ותראי כמה דברים קנינו. רבי נחמן לא יתן לנו לישון ברחוב. מה את דואגת...ראית, התקשרת טלפון אחד לאמא שלך והיא דאגה לנו לקניות. ישתבח שמו. את רואה? הרבי עוזר... מקווה שהוא יעזור גם לאמא שלך לחזור בתשובה."
"דוד, כשמגיעים, אולי תוריד כבר את הדברים מהמרפסת למחסן?"
"לא, אני לא יכול. אני יוצא..."
"לאן אתה יוצא? כל היום לא הייתה בבית. לא בא לי להיות לבד".
"שעה התבודדות. אני חייב ללכת. את רואה כמה המצב קשה. אפילו שעה לדבר עם בורא עולם לא מספיק, צריך התבודדות ארוכה. 'בלי רבנו ראחת עלינו'..."
חשבתי לעצמי, יוסי, אל תיקח מהם כסף על הנסיעה, זה צדקה. הם באמת מסכנים. האישה ממש נראית שבורה. אני אפתיע אותם בסוף הנסיעה ואגיד להם שהנסיעה בחינם... ואז האישה שאלה את בעלה מתי הוא טס. ואני חושב לעצמי, מה טס? איך טס? מאיפה יש כסף לטיסה? אין לו כסף לשלם שכירות ואוכל מאיפה יש לו כסף לטיסה...?
"לאן אתה טס?", שאלתי אותו.
"לרבנו. כל שנה אני טס לאומן. מקווה שהשנה אני אטוס פעמיים. כל ראש השנה עושים עם רבנו".
"ומה עם אשתך? היא נשארת לבד?"
"לא. היא עם ההורים שלה. כמו שנאמר 'חודש אלול רשי תיבות אני לאומן ואישתי להורים'...ככה הרבי ביקש. תגיד, כמה תעשה לי לנסיעה בארבע בבוקר לשדה תעופה?"
"300 שקלים", אמרתי לו.
"אוי. יקר. תעשה פחות".
"מה אתה דואג? הרבי ישלח..."
"תראי, זה נהג צדיק! באתה לי בטוב. הרבי ישלח. .צודק. קבענו".
ועל זה נאמר "אם אין אני לי - רבי לי" - עשה לך רב ועדיף גם ליתר ביטחון הורים שעובדים.
