בשבוע הזה, לתוך החנוכה, נכנס יום המחאה נגד אלימות כלפי נשים. בדיוק חשבתי על הילדים של הנשים האלה שנשארו ללא אמא, ללא משפחה, כשהופיעה בקבוצת המשפחה תמונה של חנוכייה עם נרות וליאור כתב: "טוב, אין אף אחד בבית אז הדלקתי לבד. ושרתי מעוז צור". רגשות האשם שטפו אותי, ואפילו הנרות בחנוכייה נראו לי בודדים. "הצילו!", כתבתי לו מיד. "אני בדרך הביתה. חכה".
1 צפייה בגלריה
"הוא סתם עוד ילד בשבילכם, בשבילי הוא התגלמות כל מה שיפה בעולם הזה" |צילום: ליהיא לפיד
והחזק כתב מהכנסת שעוד מעט מסיימים שם והוא יוצא מירושלים ושנחכה לו.
אולי זה הקור שם בחוץ, אבל יש משהו בחג הזה שהוא חג של בית. של משפחה. של יחד.
וכשעמדנו מול הנרות, יחד, חשבתי על כל כך הרבה ילדים ובוגרים שפגשתי בשבועות האחרונים שרק רוצים משפחה. ובית חם ומוגן.
× × ×
את משפחתון "צבעוני" בכפר הירוק, הוסטל לצעירים עם צרכים מיוחדים הכרתי לפני כמה שנים דרך אניה, שהיתה אז בת שמונה והתנדבה להסביר לי מה זה אומר "משפחה מארחת".
חיפשנו כמה משפחות כאלה עבור ילדי המשפחתונים. והיא סיפרה לי על החיים במשפחתון. על החיים של עשרה ילדים שההורים, אמא או אבא או שניהם, לא יכולים לטפל בהם.
או שהם כבר לא בחיים. והם חיים יחד עם משפחה שמטפלת בהם.
ואיך אחת לשבועיים, בשבת, מי שיש לו משפחה יוצא אליה לביקור. ומי שאין לו מחפש משפחה מארחת.
מאז אני מקבלת אחת לכמה חודשים ד"ש ממנה. ואז קצת שואלת אותה על לימודים, על חברות ומתענגת על התמונות שבהן רואים איך היא גדלה.
ואיך תמיד היא מחייכת. חיוך ממזרי, קצת פראי, של אחת שיודעת יותר ממה שחושבים. של מבוגרת.
× × ×
"אז איך בצבא?", שאלתי אותו.
הוא עשה עלייה לפני יותר משנה. במשך השנה הזאת הוא עבד בהוסטל לצעירים עם צרכים מיוחדים. צעירים שהטיפול בחלקם קשה. הוא בחור רזה עם חיוך כובש.
אבל עכשיו הוא לא חייך. "זה יותר קשה ממה שחשבתי", הוא אמר.
ושאלתי עוד שאלות, ועוד, והבנתי שהוא בצבא כל השבוע, ויוצא רק בסופי שבוע, ומגיע לעבוד בהוסטל כי פה יש לו מיטה וחדר ואנשים שקצת מכירים אותו.
"היית רוצה משפחה שתארח אותך לפעמים? שתדאג לך?", שאלתי את מה ששאלתי אותו כבר פעם. אז הוא אמר שלא. והפעם הוא אמר "אני אשמח".
× × ×
על הבמה ישבה חגית. "בגיל חמש הגעתי למשפחתונים", היא סיפרה בקול רועד. "הגעתי מבוהלת ומפוחדת", אמרה והסבירה שיש לה פחד במה אבל היא מתגברת כי חשוב לה לספר, אז שנסלח לה על ההתרגשות.
היא סיפרה על צדוק, שהיה אב המשפחתון ואחר כך מנהל המשפחתונים. ואז היא סיפרה על איך היא מצלצלת אליו, כמה שנים אחרי שהיא כבר המשיכה בחייה, כשהיא סטודנטית, כי הוא אבא בשבילה. האבא היחיד שהיה לה מאז גיל חמש.
והיא אומרת לו שהיא רוצה לפרוש מהלימודים. כי קשה לה. גם ללמוד, גם לפרנס את עצמה. שום עזרה אין לה. וצדוק אמר לה "חכי". ותוך שעתיים צלצל ואמר: "תמשיכי ללמוד, הכל בסדר". הוא דיבר עם המנכ"ל של המכללה שמצא לה מלגה.
ועוד ועוד בוגרים עלו לבמה הקטנה.
קצינה בצבא שסיפרה על החיים במשפחתון ועל איך היא למדה מה זה "חוג". ואיך עכשיו היא לוקחת את הילדים שלה לחוגים וחושבת כמה זה טבעי להם. וכמה עבורה חוג היה נס.
ולצדן יושב בחור שהיה לוחם, ואיך הוא היום בעצמו מדריך ואבא במשפחתונים.
× × ×
וישבתי שם וחיבקתי את אניה, שכבר לא קטנה. יודעת שעוד כמה שנים גם היא תבוא למפגש השנתי של הבוגרים ותספר על הדרך שלה אל ההצלחה.
"היא תלמידה טובה?", אני שואלת את שלומי ברדן נגלר, האבא של משפחתון "צבעוני", והוא שם יד על הראש שלה. אשתו דנה עונה: "היא תלמידה מאוד טובה".
והיא מחייכת אליי את החיוך הזה שלה. חיוך ממזרי, קצת פראי, ואני יודעת שהיא תצליח.
× × ×
וככה כתבה השבוע מיכל שם טוב, אמא ממשפחת אומנה של מכון סאמיט שמלווה הורי וילדי אומנה:
"בלי לחץ, כן?", היתה הכותרת. ואז היא הוסיפה: "כשהקטן שלי אומר בצליל של תפילה 'מימא, אני אוהבתך' ושם יד על הבטן אני נזכרת שבכלל חשבו שאולי אולי אולי יש לו עיכוב התפתחותי.
כשהוא אומר 'לא רוצה' אני נזכרת שפעם הוא רצה הכל כי עדיין לא גיבש לו רצונות משלו.
כשהוא ממיין בצלחת ובורר מה אוהב ומה לא אני נזכרת בדברים שקרעו לי את הלב כשהגיע... לא אספר לכם שלא תבכו. כשהוא מחקה את האחים שלו בשטויות אני נזכרת שלא היתה לו משפחה אמיתית פעם.
הוא סתם עוד ילד בשבילכם, בשבילי הוא התגלמות כל מה שיפה בעולם הזה. אל תקחו אומנה, זה צעד ענק להחליט מכמה מילים שקראתם... רק תרימו טלפון, אפשר להתחרט בכל שלב ואף אחד לא ישפוט אתכם".
× × ×
"המפעל להכשרת ילדי ישראל" זו עמותה מהממת שמפעילה משפחתונים והיא תשמח לקבל הורים שרוצים להיות הורי משפחתון וגם בכלל שתכירו אותם ותסייעו: rotemonn@gmail.com, 03-6474204.
במכון סאמיט יש כ־60 ילדים הממתינים למשפחת אומנה קבועה שתעניק להם חום, אהבה ויציבות. טלפון: 5601350 - 02
www.summit.org.il.
עמותת מייקל לוין ובתוכה המחלקה לחיילים בודדים ישראלים ללא עורף משפחתי עורכת ערב התרמה ותשמח לקבל תרומות, עזרה ומשפחות שרוצות להצטרף למעגל: 7405300 -074.
× × ×
והלוואי שהמחאה שסחפה השבוע את הארץ תעשה שינוי ופחות ילדים יגדלו בפחד אלא יהיו עטופים בהורים אוהבים ושאף אשה, נערה או ילדה ואף ילד ונער לא יסבלו מחיים בתוך מעגל האלימות.
