נכנסה לאולם הקטן בנס ציונה חבורה שקצת קשה להגדיר. היו שם כמה בנות צעירות דתיות וכמה בנות במכנסונים קצרים. היו שם בחורים עם שיער פרוע וכמה עם שביל בצד. והיו גם כמה נשים מבוגרות יותר.
ואז הוא דיבר. הוא היה כמעט האחרון בסבב הזה שבו כל אחד סיכם את החוויה שהיתה לו השנה. סיכם את שנת ההתנדבות שלו. "ואז הבנתי שההורים שלו חייבים לצאת. הם לא יכולים לצאת איתו. והם חייבים לצאת עם האחים שלו, בלעדיו", הוא הסביר. "ובאתי יום אחד בערב, שרק ילכו עם האחים לאכול פיצה או משהו, כמו משפחה רגילה".
מה אתה לומד? שאלתי אותו.
"הנדסת חשמל", הוא ענה.
ואם לא הייתי מתביישת הייתי מחבקת אותו.
× × ×
את טלי חייט אני מכירה כבר כמה שנים בגלל עמותת "גדולים במדים", שעוזרת לצעירים עם צרכים מיוחדים לתרום את חלקם בשירות צבאי. כל כך הרבה פעמים טלי עזרה לאנשים שפנו אליה כי היא מסוג האנשים שמזיזים הרים. וכשהיא מתקשרת אני מיד עומדת בדום מתוח.
ואז היא סיפרה לי על הפרויקט שלה, שעכשיו מסתיימת השנה השלישית שלו והוא ממשיך לגדול כל הזמן. וידעתי שאני חייבת לבוא לראות בעיניים.
× × ×
זיוה, אמא של אורי, בן 17 עם שיתוק מוחי, סיפרה על הצד שלה. "לפני שלוש שנים אורי עבר ניתוח קשה, ואני שנה לא עבדתי כי הייתי איתו כשהוא היה בשיקום. מה עושים עכשיו? שאלתי את עצמי. ודיברתי עם טלי, שהכרתי אותה. טלי סיפרה לי על 'מלגת אהרן'. מאז החיים שלנו השתנו.
"פעמיים בשבוע באה אלינו הביתה סטודנטית צעירה והיא פשוט חברה של אורי. זה לא דומה לשום קשר אחר שהיה לו. הם מדברים על מוזיקה, על סרטים. כנראה בגלל שמדובר בסטודנטית צעירה אז זה יותר טבעי, כי המבוגרים שפוגשים את אורי כנראה מרחמים עליו אז הם מדברים איתו אחרת".
עזית, אמא של אבינועם בן 14, שאומרת עליו שהוא "האוטיסט הכי יפה בעולם", מדברת על הקושי בגידול ילדים רגילים ועל הקושי בגידול ילד מיוחד "בפן האישי, הזוגי, עם הילדים האחרים". אחרי כן היא מספרת על התוכנית מלגת אהרן ועל מעיין שהגיעה אליהם.
"היא אנרגטית ואנחנו מטורפים עליה", אומרת עזית. "מעיין נכנסה לבית וללב. גם הבנות שלנו התאהבו בה, והבן שלי ממש מחכה לביקורים שלה. וכשהיא מגיעה אז יש לי שעתיים זמן לעצמי כי הבן שלי צריך השגחה כל הזמן. אתם יודעים מה זה בשבילי לשבת לשתות קפה?".
עזית גם מדברת על מה שלא תמיד נעים לדבר עליו. "כל הכסף שלנו הולך על הטיפולים לילד אחד, והנה קיבלנו מתנה מבורכת חינם זה משמעותי מאוד."
× × ×
התוכנית "מלגת אהרן" מופעלת בהובלת עמותות "חברים למסע" ו"יד לילד המיוחד", בשיתוף פעולה עם פר"ח, מפעל הפיס והרשויות המקומיות.
התוכנית מעניקה מלגות לסטודנטים בתמורה להתנדבות עם ילדים עם צרכים מיוחדים. כרגע היא פועלת בשפלה (נס ציונה, רחובות והאזור), ומשתתפים בה 150 סטודנטים. הכוונה של התוכנית להתרחב לעוד אוניברסיטאות.
× × ×
"האמת שהייתי בלחץ מה יהיה. אני רציתי לחנוך בן", הסבירה הסטודנטית לחינוך מיוחד עם המכנסונים והשיער צבע דבש הפרוע. היא לא רצתה לשחק עם ילדות בקוקיות. "ונתנו לי בת. וגם בתפקוד נמוך שאני פחות מכירה, אבל", היא אומרת וקולה כמעט רועד, "התאהבתי בילדה שאני איתה. אני רוקדת איתה, והיא שמחה. למדתי שאפשר לאהוב עם פחות מילים. אפשר לאהוב ולא משנה מה".
לידה יושבת בחורה עם חצאית ארוכה. "אני שנה ראשונה בפרויקט", היא אומרת ומספרת גם על הדרך שהיא עשתה עם החניך שלה: "אני לא רגילה לקבל כזו תקשורת ממישהו עם אוטיזם כל כך עמוק. הוא זוכר את הימים שאני מגיעה ואנחנו יוצאים להצגות ואופים יחד".
אחר כך היא אומרת שהיא רוצה לדבר גם על "האהבה שהוא מעניק לי. יותר ממה שאני מקבלת — הוא נותן לי ערכים לחיים. אני תמיד אזכור שלכולם אפשר להגיע. בשנה הזאת גם למדתי על עצמי המון. כבר לא אכפת לי מהמלגה — אני אבוא להיות איתו בכל מקרה".
"אני יודעת שהסטודנטים מרוויחים לא פחות מהילדים", אומרת עזית. "טוב לחברה שכמה שיותר אנשים יגיעו ויכירו ילדים אחרים. אנחנו לא משחררים את החונכת שלנו, אפילו שהיא סיימה כבר את הלימודים. אנחנו מלווים אותה עוד מעט לחופה. היא הזמינה את כל המשפחה שלנו".
× × ×
נסעתי מהמפגש הזה הביתה וחשבתי על כמה דברים טובים אנשים עושים כאן.
איך סטודנטים צעירים מצאו את עצמם פותחים דלת ונכנסים לתוך חיים שהם לא מכירים. חשבתי על הסטודנט למדעי החשמל שסיפר כמה היה לו קשה בהתחלה. איך הוא חזר הביתה והתייעץ עם מי שהוא מכיר והתייעץ גם עם הצוות שמלווה את הפרויקט ואז הוא למד לשחרר.
"אני מאוד רציתי להגיע איתו להישגים", הוא הסביר, "ואז הבנתי שהוא פשוט רוצה להיות איתי. והתחלנו לצאת ולרוץ יחד. והיום אני מבין שזה הרבה בשבילו".
ההזדמנות הזאת של סטודנט למדעים לסיים את התואר כשהוא מתמודד עם משהו שהוא לא הכיר לפני כן, והלוואי שלא יכיר אחר כך בחייו, שינתה אותו. הוא מעיד על כך בעצמו.
שינוי חברתי מתחיל ככה. משעתיים בשבוע. מקשר. מהיכרות.
מזה שמשפחה פותחת את הבית, ולתוך הלב שלהם נכנס מישהו שהם בחיים לא היו מכירים.
וזה עוד לפני שהתחלנו לדבר על מה זה עבור ילד עם צרכים מיוחדים שיש לו חבר צעיר שבא אליו. לא ללמד אותו. לא לעבוד איתו. מישהו שלא מקבל שכר לפי שעה. מישהו שבא להיות חבר.
"בסוף המפגש היא חיבקה אותי", סיפרה הסטודנטית על הילדה שהיא חונכת, ילדה שלא מדברת וכמעט לא מתקשרת.
ואז ראיתי שאמא שלה בוכה. "את לא יודעת כמה זה נדיר", היא אמרה לה, "היא אף פעם לא מחבקת. ואותך היא חיבקה".
