הילדים שלי גדלו בשנה ועלו כיתה. הם מתרגשים. היקירה ואני מתרגשים.
היקירה כל כך מתרגשת שהיא קפצה עם הילדים לסטוק וניקתה את כל המדפים. לשאלה התמימה שלי - אם כמעט ואין לימודים השנה מה פשר הקניות - זכיתי למבט מצמית ומקפיא מהגיהנום.
מה שמלמד אותי שלא לתת לעובדות לבלבל אותי בכל הקשור לילדים שלה.
תחילת שנה היא תקופה טובה לשאול את עצמנו מה נכון לילדים שלנו, מה עשינו טוב, מה נרצה לשפר, אילו כלים הם רכשו בשנה החולפת ואילו כלים חסרים להם. ככה כל שנה מחדש.
החודשים האחרונים הכניסו את כולנו לסחרחרה משפחתית, כלכלית, חינוכית וחברתית. אני מקווה שאנחנו עדיין שפויים בסיפור המוזר הזה של הקורונה.
אם אנחנו דור ה-Y ואחרינו הגיע דור ה-Z, עכשיו תורו של דור ה-ZOOM. חברים, משפחה, לימודים - את כולם צו הריחוק הפיזי הקפיד לבלבל, להפחיד, להטריד ולהנמיך. אז עכשיו, כשמתחילה שנה חדשה מלאה בסימני שאלה, כדאי שנצייד את הילדים שלנו בכמה עצות.
ילדינו וילדותינו מחזור 2020: תשנו שמונה שעות בלילה. תאכלו ירקות במקום חטיפים. ותמרחו קרם הגנה.
היתרונות של שלוש העצות הללו הוכחו במחקרים. לכל שאר הטיפים שניתן לכם בחיים אין שום ביסוס מדעי. מה שלא יפריע לנו לשוב ולייעץ לכם.
מוזמנים לרשום:
תרקדו. בכל יום, מיד לאחר שעת זום, מעניינת ככל שתהיה, שימו לכם שיר שאתם אוהבים ותזוזו. בכל מקום שתהיו, בחדר, אצל סבתא, בבית של החברים. תניעו את גופכם וידיכם ורגליכם לכל כיוון. ותשתחררו. תזמינו חברים לרקוד אתכם. זה מגבש, זה משחרר.
תחייכו. כי עכשיו החיים שלכם יפים. מניסיון אישי, בעוד 20 שנה זה כבר לא יהיה זה. אל תשקיעו אנרגיה בדאגות. יהיה לכם מספיק זמן לעשות זאת כשיהיו לכם ילדים משלכם.
תחבקו את החיזוקים. קיבלתם מחמאה? תאמינו לה. תזכרו אותה. תחקקו אותה בלב. ואל תמעיטו מערככם. אתם באמת הכי טובים שיש.
שמרו. את הציורים, את האוספים, את הדברים שכתבתם, את המתנות החשובות שקיבלתם. גם אם אנחנו אומרים שיש לכם כבר יותר מדי. אלו יהיו הזיכרונות שלכם.
תקלילו. מתלבטים בין חוגים, מגמות, הקבצות ומה תרצו לעשות כשתהיו גדולים? אל תלחצו אם אין לכם תשובה. גם ההורים שלכם לא תמיד יודעים מה הם רוצים.
תהיו שותפים. כשאתם חוזרים מבית הספר, תקראו את ההנחיות וההוראות שתלינו על המקרר. המדיח לא יפנה את עצמו וארוחת הצהריים לא תתחמם לבד במיקרו. כן, גם החלב לא יעלה את עצמו מהמכולת.
תאהבו. אחד את השני וההיפך. חברים, מכרים ועבודות יבואו וילכו, האחים שלכם נשארים לנצח. כן, גם אם זה אומר שצריך לסבול ולהדחק במושב האחורי של הרכב לנסיעה ארוכה ומשעממת שאבא לוקח את כולם.
תבדקו. את הגבולות שלנו. תעמידו אותנו במבחן העירנות. עדיף לא כשאנחנו הולכים לישון. זה מעייף.
תקשיבו. לעצות שלנו ושל אחרים. ואל תרגישו חובה ליישם. עצות של אחרים זה כמו העיתון של אתמול. נכון רק במידה.
תטעו. תנו לעצמכם הזדמנות לנסות. ואל תרגישו חובה להצליח. הרי מי שלא מנסה, לא טועה.
וכמובן, אל תשכחו את השינה, הירקות וקרם ההגנה.
אוהבים, אמא ואבא. ותודה לבז לורמן על ההשראה ועל העצות שכתב למסיימי הקולג' בארה"ב.
יניב עבדי, פעיל חברתי ברחובות, נשוי לעדי ואב לארבעה ילדים שמשגעים אותו (בכיף)
