בגיל 16 ושלושה חודשים בדיוק ניגשתי להוציא טופס ירוק על מנת לגשת למבחן התאוריה ומשם להתחיל שיעורי נהיגה.
הגעתי לחנות אופטיקה ולראשונה בחיי נחשפתי לבדיקת שדה הראייה. האופטימטריסטית החלה בבדיקה וביקשה ממני לדווח לה מתי אני רואה אורות בצד ימין ומתי בצד שמאל.
2 צפייה בגלריה
סי כהן. "המסר שלי עבור כל מי שמתמודד עם אובדן הראייה הוא לא להתעלם ולא להסתיר"
(צילום פרטי)
חיכיתי וחיכיתי, והיא חיכתה וחיכתה. לא ראיתי שום אורות בצדדים. הכרזתי בביטחון: "המכשיר שלכם מקולקל". אחרי בדיקה נוכחתי לדעת שהוא לא. כך התחיל מסע ההיכרות שלי עם RP, עם אובדן הראייה ועם עצמי.
קראו גם:
קוראים לי סי כהן, אני בת 25, נשואה ובדרכי לתואר שני בעבודה סוציאלית. אני עובדת במשרה מאתגרת במרכז לבריאות הנפש, וגם, מאובחנת ברטניטיס פיגמנטוזה, מחלה שגורמת לאיבוד שדה הראייה.
כשאני פוגשת לראשונה אנשים, הם לא יכולים לדעת שאני בעלת תעודת עיוור ורואה פחות מ-10 מעלות, כי אני לא מסתובבת עם מקל או כלב נחייה. כשאני מספרת להם על אובדן הראייה הם לרוב בשוק. שאלות כמו "איך את מסתדרת?" ואמירות כמו "ממש לא רואים עליך" חוזרות לא מעט.
2 צפייה בגלריה
סי כהן. "המסר שלי עבור כל מי שמתמודד עם אובדן הראייה הוא לא להתעלם ולא להסתיר"
(צילום פרטי)
פעם חשבתי שזה הישג גדול, שלא רואים עליי, היום אני מבינה שזה לא. כשלא רואים שאתה סובל - לא מבינים אותך וגם יותר קשה לעזור.
האתגרים שמגיעים עם אובדן הראייה הם רבים. פעולות יומיומיות כמו לצאת בערב הן קשות כי בהרבה מקומות התאורה לא מספקת וקיימים לא מעט מקומות ציבוריים שאינם נגישים.
אך הקושי הגדול יותר הוא מול חוסר ההבנה וחוסר הסבלנות של הסביבה. בגלל שאין סממן חיצוני למחלה, פעמים רבות כשאני נתקלת בטעות באנשים ברחוב אני מקבלת תגובות כמו, 'מה, את עיוורת?', או 'תסתכלי לאן את הולכת', ובהרבה חוסר הבנה.
על אף שאני חיה חיים מלאים, אם אגיד שאני חיה בשלווה והרמוניה עם ה-RP אני אשקר. הפחד מהעתיד, תחושת האובדן היומיומית והחרדה שמגיעה בעקבותיה יכולים להיות לפעמים בלתי נסבלים.
אז איך בכל זאת חיים עם זה? מה שמצאתי שהכי יעיל ועוזר הוא השיתוף. ככל שסיפרתי ליותר אנשים מסביבי על המגבלה הרגשתי מובנת יותר, חזקה יותר ויכולה יותר. הקמתי קבוצת וואטסאפ של צעירים שסובלים מאותה מגבלה והביחד מחזק.
ההבנה שאין לי במה להתבייש ואין לי מה להסתיר אפשרה לי לחיות את חיי, להילחם על הגשמת המטרות שלי ולא להתפשר.
אני חושבת שהמסר שלי עבור כל מי שמתמודד עם אובדן הראייה הוא לא להתעלם ולא להסתיר, לשתף את הסביבה שלכם ולהנגיש אותה עד כמה שאפשר - זה משנה חיים.
ועבור כל השאר, ישנן מגבלות ונכויות רבות שלא באות עם סממן חיצוני, חלקן בגוף וחלקן בנפש. תהיו סבלניים, ואם אתם רואים מישהו מסתובב וקצת אבוד או שנתקל בכם ברחוב תשאלו אותו אם הוא צריך עזרה, אל תנזפו בו. יכול להיות שהוא פשוט לא רואה.
יום ה"בליינד דיי"
יום ה"בליינד דיי" מצוין בישראל בכל שנה בתאריך ה-6.6. במסגרת היום נערכות פעילויות העוסקות בתחומי העיוורון על ידי עמותות וארגוני עיוורים העוסקים בשיפור חיי הקהילה.
הפעילויות נעשות במטרה לבטא את המסוגלות והיכולות של קהילת העיוורים ולקויי הראייה בישראל.
אירועי הבליינד דיי מצוינים גם בכנסת, בישיבות בוועדות השונות, במטרה לשפר ולקדם את זכויותיהם ומעמדם של אנשים עם עיוורון ולקויות ראייה והשתלבותם בחברה.
הכותבת היא חברה בקהילת "לראות רחוק" - קהילת מתמודדות ומתמודדים עם מחלות רשתית גנטיות בישראל
