אילניה ארבל מחוברת מאוד לארץ, לאנשים שבה ולמילים בשפה העברית. בוגרת סמינר לגננות והעמידה דורות רבים של תלמידים. חיבתה לספורט ("גם בגילי אני מקפידה כל בוקר לבצע תרגילים והתעמלות") גרמה לה ללכת למכללת וינגייט וללמוד גם הוראה בחינוך גופני. בד בבד, בשל אהבתה לארץ ולאנשיה, היא החליטה לפתוח במפעל התנדבות עצום של אישה אחת.
1 צפייה בגלריה
אילניה ארבל
(צילום: ענת קזולה // סטיילינג: לורה פלדמן // בגדים: Studio 35 - private collection, בוטיק מירי'ס, אסף פלג)
קשה לספור ולאמוד את כל הארגונים שהיא התנדבה בארגונים כמו ויצ"ו, ביטוח לאומי, הדרכה בחברה להגנת הטבע, אימוץ חיילים ונפגעי פעולות איבה וכן מעשי חסד שהשתיקה יפה להם. "אני אפילו לא זוכרת בכמה מקומות התנדבתי", היא אומרת בחיוך, "צריך להבין שנתינה היא לא משהו שאדם נותן לאחר, היא קודם כל נתינה שאדם נותן לעצמו".
אילניה בעצמה עברה כשבע תאונות, חלקן קשות שהיו אמורות להציב אותה בכיסא גלגלים עד היום ונתנו את אותותיהן על בריאותה עד היום: "אני לא מתלוננת ולא רוצה להצטייר כאחת שמתלוננת, אני אוהבת את החיים ואוהבת את מה שאני עושה, ואני חושבת שצריך לקחת הכול בפורפורציות. השתקמתי בכוחות עצמי, כי אני אף פעם לא נותנת לשום משבר להחליש אותי. ככה גם חינכתי עשרות דורות את תלמידיי. אנחנו חיים בנס, המדינה הזו בעצמה היא נס, וצריך להודות על כל רגע שאנחנו נמצאים כאן, ומכל משבר ובכל רע ניתן לצמוח".
על הגזענות שחוותה היא לא מעוניינת להרחיב: "מה זה משנה זה היה אז וגם עד עכשיו יש קצת, אבל לא צריך לעשות מזה רעש ומהומה, זה מסתדר עם השנים כמו כל דבר. אנחנו, כל העדות בישראל, כמו שאמר יצחק נבון המנוח, צימוק בתוך העוגה הנפלאה הזו שנקראת מדינת ישראל".
גם על מעמד האישה יש לה הרבה לומר: "למרבה ההפתעה דווקא בארץ בניגוד לבגדד בעיראק הייתה יותר אפליה מובנית כלפי נשים. אמא שלי הייתה בדרכה ללימודי הרפואה והעלייה ארצה קטעה את החלום. אבא שלי פרגן לה ובטח שבבית אביה התגאו בבתם. גם אבי ז"ל נתן לנו מרחב וליברליות אדירים, לכל הבנים והבנות. ולכן רבים מאיתנו יצאו מוצלחים.
שפתה מליצית, היא מרבה להשתמש במינוחים וביטויים יפהפיים שכבר חלפו מן העולם, זה גם מה שהביא אותה לכתוב שירה בשנים האחרונות: "אני אוהבת את השפה העברית, כתבתי שירים שמזכירים נוסטלגיה, גם של לעיראק. יש לי שיר 'שושנת בגדד' שבאמת זוכה לתהודה רבה. אני חושבת שצריך לזכור דבר אחד: אף פעם לא להכנס לתוך מרה שחורה, לכל איש ואישה יש משברים, וממרום גילי כאחת שצמחה עם המדינה הזו, למרות כל השסע שקיים היום, צריך לזכור שאנחנו עם אחד והמאחד בינינו גדול בהרבה על המפריד".
שושנת בגדד
עירק, אור כשדים, מחוזות רחוקים,
אברהם אבינו, תנ"ך, זכרונות עמקים
כמו ציפור נודדת ארץ שמיים-
במרחבי-אינסוף,ארם-נהרים.
קולות עולים מן המדבר
אבותי ואבות- אבותי
יצחק ויעקב קוראים לי,
כל ימי כל לילותי.
נפשי לא תנוח לעד,
כי הד עונה לי :"בואי שושנת-בגדד".
דבש-תמרים אטעם ומי באר אלגום
בין דקלים אנוח, על נווה מים אחלום.
הפרת החדקל ימלאו כל נבל
אשב ואבכה על נהרות בבל.
קולות עולים מן המדבר
אבותי ואבות-אבותי
יצחק ויעקב קוראים לי,
כל ימי כל לילותי,
נפשי לא תנוח לעד,
כי הד עונה לי:"בואי שושנת בגדד"
הולכת אנו והולכת,בלבי יודעת,
שרה רבקה ורחל לעברן אני פוסעת.
במקלי ובתרמילי זו הדרך העולה
עם עזרא ונחמיה באה הגאולה.
קולות עולים מן המדבר
אבותי ואבות-אבותי
יצחק ויעקב קוראים לי,
כל ימי,כל לילותי.
נפשי לא תנוח לעד,
כי הד עונה לי:"בואי שושנת-בגדד".
ליום הולדתי ה-70 בלהה מלוביצקי, מחבורת הזמר הרחובותית, הטיבה לתאר אותי במילים האלו:
29 בנובמבר לפני 70 שנה
הצביעו באו"ם על הקמת המדינה שתיכן אז נולדתן ביום אחד
המדינה באו"ם ואת בבגדד.
נולדת להורייך עליזה ויצחק
אילהם כך קראו לך בעירק
אמך עצובה כי בן היא ביקשה
ומה תאמר עכשיו לאישה?
אך אביך אז אמר לה: "את לא מבינה?"
היא נולדה במזל ואיתה המדינה.
החיים הטובים באחת נגמרו
ועל הגויים בנכר אז אמרו:
לכו פלשתינה ואל תחזרו
השארתם מאחור כל מה שהיה
ועליתם ארצה לשער עליה
שם עברי נתנו לך אביך ואימך
ומאז ועד היום אילנה הוא שמך
שם שכמו לך ניתן מבראשית
כי הרי כמו העץ את גזעית ושירשית
וצימחת שורשים וענפים למכביר
בתל אביב, נס ציונה וברחובות העיר.
ומן הון להון התחתנת עם גדעון
ושניכם ביחד צברתם לכם הון
אוצר של ממש שהוא חוד החנית
ניר ויניב וכמובן גם דגנית
ויש לך עוד אוצר פרטי משלך
אוסף שירייך היקר לך כל כך
שירים מן הבטן אך בעיקר מן הלב
שירים שמחים ושירים של כאב
שירים של ילדות בין חדיקל לפרת
שירים על מציאות ועל מה שאכפת
שירים שפותחים מעגל בבגדד
וסוגרים אותו במלחמות הסקאד
שירים על מהות ועל כאן ועכשיו
ועל מה שקורה ומה המצב
בשירים זה כמו בחיים
לא הכל ורוד ולא הכל נעים
ואת פותחת את כל הקלפים וחושפת
ובהמון רגישות את הכל את עוטפת
פרשת השבוע- פרשת תולדות
וזה לא במקרה, חשוב להודות
תולדותייך - תולדות המדינה ובכלל
ראי אך שתיכן סוגרות מעגל.
ולסיום בסגון שלך, אילניה
עיר הולדת - בגדד, עליה שורשים
גרים במעברה, והחיים קשים
משפחה, ילדים והרבה אהבה
יש אלוהים ויש עוד תקווה
סוגרים מעגל - שבעה עשורים
פותחים את הלב- עד מאה ועשרים.
